שאלות הלכתיות בתפעול הרפת בשבת

הרב אלון טננבוים
עוזר רב תנובה

ראשי פרקים:
א. חליבה בשבת
ב. פעולות שונות בשעת החליבה
ג. התזת חומר חיטוי על העטין
ד. דיני מוקצה בחלב
ה. החלפת ותיקון חלקים במערכת החליבה
ו. האכלת הבהמות
ז. הגמעת עגלים
ח. טיפולים רפואיים בבהמות
ט. סיכום

 

כמי שמבקרים לעתים תכופות ברפתות לצורכי השגחה על חלב ישראל, חלב שבת וניתוחי פרות, אנו נשאלים ע"י הרפתנים שאלות הלכתיות הנוגעות לתפעול הרפת בשבת גם בנושאים שאינם קשורים לחליבה ושאין להם השלכה לגבי כשרות החלב. להלן אשתדל להביא חלק מהשאלות הללו ומה שפסקו בהם.

 

א. חליבה בשבת
בקובץ זה מתפרסמים דיונים רבים ומקיפים על אופן החליבה בשבת, כאשר צער-בעלי-חיים הוא השיקול המרכזי בפסיקה לגבי חליבה בשבת. גם אמירה לנכרי לחלוב בשבת הותרה רק בגלל צער בעלי חיים. השאלה שנשאלת היא, האם יש הצדקה להתחיל את החליבה במועדה הקבוע אם במועד זה החליבה אמורה להסתיים שעה אחרי כניסת שבת או להתחיל שעה לפני צאת השבת, או שבמקרים כאלו של צורך להקדים את החליבה בשעה בערב שבת על מנת לסיימה עם כניסת השבת או איחורה בשעה על מנת להתחיל אותה במוצאי שבת – אין היתר להתחיל את החליבה במועד הקבוע מכיוון שהקדמת שעה או איחור שעה מהשעה הקבועה לא אמורים לגרום לצער בעלי חיים המצדיק אמירה לגוי לחלוב בשבת.

בשמירת שבת כהלכתה, פרק כז הערה קנא מביא בשם האשל-אברהם, שציווה את הנכרי בביתו שאת חליבת ליל שבת יעשה לפני כניסת השבת ואת חליבת מוצאי-שבת יעשה אחר צאת השבת. האשל אברהם הוסיף שם, שאפילו אם יש ספק צער בע"ח או חשש לצער בע"ח מותר לחלוב על ידי הנכרי ורק אם וודאי אין צער בע"ח בהמתנה למוצ"ש או בהקדמת החליבה, אז ניתן להמתין או להקדים. הגאון רבי עובדיה יוסף ביביע-אומר ט' או"ח ל' כותב "משא"כ כשחולב גוי מותר לומר לו לחלוב, בלי הגבלה, כי מה שחולב שלא במקום צער הבהמה, אדעתא דנפשיה קא עביד", דהיינו שאם החליבה מתבצעת ע"י נכרי, אין צורך לדקדק מתי זה צער לה ומתי לא. לענ"ד, גם לפי דברי האשל אברהם, במצב בימינו בארץ שהרפתות הינן גדולות בין 1200-60 פרות, ואם נדחה את החליבה בשעתיים, ייתכן מצב שהפרות שנחלבו ראשונות בחליבה הקודמת, נחלבות אחרונות בחליבה הזו ולהן הדחייה היא ארוכה יותר וכן בגלל שינוי זמני היום במהלך השנה, הרפתן יצטרך להרגיל את הפרה לשעות חליבה שונות כל כמה חודשים וזהו בוודאי צער לה, ולכן מדי ספק צעב"ח לא יצאנו ובצירוף דברי הגרע"י, אין צורך לדקדק ממתי ועד מתי לחלוב בשבת, כאשר, כמובן החליבה נעשית בדרך המותרת בשבת.

ב. פעולות שונות בזמן החליבה
לעיתים יש לבהמות דלקות אשר באות לידי ביטוי בירידה בכמות החלב שהן נותנות. זיהוי של דלקת עטין בשלב מוקדם מאפשר לתת טיפול במהירות האפשרית ולמנוע את התפתחות המחלה בבהמה. כדי לבדוק את זה, בעבר היו חולבים מעט חלב מהעטין לתוך כלי בדיקה עם חומר מסוים שהיה משנה את צבעו אם יש דלקת, או שהיו חולבים על הרצפה ורואים את מרקם החלב. ברוב הרפתות כיום, מותקנים מחשבים שיודעים לזהות אוטומטית אם יש דלקת אולם ישנם עדיין כאלו שעושים את הבדיקה הנ"ל. לענ"ד, בהצלפה על הקרקע אין איסור בשבת מכיוון שהחלב הולך לאיבוד וגם אם צריך את החלב כדי לראות אם יש דלקת וזו מלאכה שצריכה לגופה, עדיין לפי חלק גדול מהראשונים, ההיתר של לחלוב לרצפה הוא לא בגלל מלאכה שאינה צריכה לגופה אלא משום שזה לא נחשב מפרק אם זה הולך לרצפה.

בהצלפה על ערכת הבדיקה, אין איסור מצד החליבה מכיוון שזו חליבה לאיבוד בגלל חומר הבדיקה שעליו חולבים.

האם יש בבדיקה זו משום איסור צובע? הרמב"ם בהלכות שבת, פרק ט', הלכה יד' אומר , שהעושה עין הצבע – מכין צבעים על ידי ערבוב של צבעי בסיס – חייב משום צובע. הראב"ד חולק עליו ואומר "ואני לא הייתי סבור שיתחייב משום צובע עד שיצבע דבר שנגמרה בו מלאכת הצבע אבל צביעת מים שאינה לצורך עצמן לא". לפי הראב"ד בצביעת מים שאינם לצורך עצמן אין חיוב משום צובע, לא רק בגלל שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה, אלא משום שבהגדרת מלאכת צובע, אם לא צובעים את המים לצורך עצמן זה לא נקרא צובע. לפי הראב"ד גם במקרה שלנו לא יהיה דין צובע כי צביעת החלב לא נעשית לצורך עצמו. גם לפי הרמב"ם ניתן לחלק ששם מדובר על עשיית עצמו של הצבע ורק במקרה כזה חייב משום צובע בעירבוב כמה נוזלים אבל בשאר המקרים חיוב צובע הוא רק בצביעה על גבי משטח. גם מבחינת אופן הצביעה, במקרה הזה שמוזגים את הדבר הנצבע לתוך הדבר הצובע, ולא מכניסים את הצבע לדבר הנצבע, ייתכן שאין זו מלאכת צובע וכן יש כאן ספק אם בכלל זה יצבע ,כי אם אין דלקת, אז החלב לא יצבע, ולכן, לענ"ד, נראה שבמקרה של צער בעלי חיים, ניתן להתיר את הבדיקה הזו.

ג. התזת חומר חיטוי על העטין
לאחר סיום החליבה מתיזים על העטינים יוד כדי למנוע נזק ודלקת בעטין מכיוון שמשאבת החליבה לעיתים יוצרת בעטין פצעים קטנים בגלל פעולת השאיבה. הגמ' בשבת נג: אומרת: "סכין ומפרכסין לאדם, ואין סכין ומפרכסין לבהמה. מאי לאו דאיכא מכה, ומשום צער? – לא, דגמר מכה ומשום תענוג". לפי הגמ', וכן פסק בשו"ע, מותר לסוך שמן על מכה בשבת כשזה בתחילת המכה, כדי למנוע צער. לפי זה, מותר לשים את היוד לאחר החליבה. מצד איסור צובע, כבר דנו לעיל בזה שלדעות מסוימות אין איסור צובע כשהמטרה היא לא הצביעה, וגם למ"ד שיש צובע גם כשאין מעוניין בצביעה, הרי שהצבע של היוד אין בו ממשות כלל ואינו מתקיים יותר מכמה דקות וכבר פסק הרמב"ם בשבת ט', יג' : "ואין הצובע חייב עד שיהא צבע המתקיים, אבל צבע שאינו מתקיים כלל כגון שהעביר סרק או ששר על גבי ברזל או נחשת וצבעו פטור, שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום, וכל שאין מלאכתו מתקיימת בשבת פטור." ולכן השימוש ביוד לאחר החליבה מותר לכתחילה.

ד. דיני מוקצה בחלב
החלב שנחלב בימים הראשונים, הינו מאוד שומני ולכן לא מתאים לשימוש במחלבות, ומצד שני הוא חשוב מאוד לבריאותם של העגלים ולכן נותנים אותו לעגלים שרק נולדו. חלב זה נקרא קולסטרום. במקום להיחלב למיכל החלב הגדול, הקולסטרום נחלב לכד קטן, מוכנס לבקבוקים ומוקפא לשימוש עתידי. מבחינת אופן החליבה, יש לזה את כל דיני החליבה והתקני השבת בנויים כך שגם החליבה לכד תיעשה בדרך המותרת. אולם מה דין טילטול החלב הזה? הטור בסי' שה' אומר "וכן מותר לומר לעכו"ם לחלוב בהמתו כיון שהחלב מצערה והחלב אסור בו ביום משום משקין שזבו ולמוצאי שבת מותר". לפי דברי הטור, החלב אסור באותה שבת כדין משקים שיצאו מהפירות מאליהם, שאסורין מדרבנן, גזירה שמא יסחוט. הרמב"ם אומר לגבי משקין שזבו שהן אסורין בשתייה עד מוצ"ש. משמע מדבריו שגזירת חכמים הייתה רק לאסור בשתייה אבל אינם אסורים בטלטול. מדברי השו"ע לא ברור אם אסור גם בטלטול. הרע"א בריש מסכת ביצה אוסר רק באכילה ולא בטלטול, אולם בשש"כ כז, מו בהג"ה פסק שאסור גם בטלטול אבל הביא שם בהערה קנב צעטינים להקל בטלטול הכד שבו נמצא החלב ונראה שיש לסמוך להקל אם מניח דבר שאינו מוקצה על הכד, כפי שכתב שם בהערה בשש"כ בשם הגרש"ז אויערבך וכן מובא בשו"ת היכל יצחק סי' כח שמכיוון שהכד לא הוקצה לכל השבת ואינו בסיס, ויש הפסד בשפיכת המוקצה, מותר לטלטל את הכד ע"י הנחת דבר חשוב עליו .לזה ניתן גם לצרף את זה שהחלב הזה מיועד למאכל בהמה ולפי חלק מהפוסקים זה מועיל להתירו בטלטול.

ה. החלפה ותיקון של חלקים במערכת החליבה
מערכות החליבה בימינו הינן מערכות מורכבות מאוד שנמצאות בסביבה עם תנאים לא סטריליים. לעיתים, לפני או תוך כדי החליבה עולה הצורך לתקן צינורות קרועים, להחליף ברזים וכד'. ישנן לא מעט שאלות תפעוליות של מכון החליבה, חלק מהפעולות הללו יכולות להיות כרוכות באיסורי דאורייתא כגון, חיבור צינור קבוע, וחלקן כרוכות באיסורי דרבנן. אם מדובר בתיקונים שדחייתם למוצאי שבת כרוכה בהפסד גדול או בצער בעלי חיים אפשר לעשותם ע"י גוי. אם אין אפשרות לגוי אסור לעשות תיקונים כאלו ללא קבלת הדרכה מרב המכיר את עבודת הרפת ואופן תפעולה.

ו. האכלת הבהמות
מכיוון שהרפתות בימינו הינן רפתות גדולות ביחס לעבר, הכנת מזון בעלי החיים נעשית באופן מרוכז במרכזי מזון ייעודיים, או ברפת עצמה. המנה עצמה מורכבת מכמה רכיבים וכדי להכינה משתמשים בכלי עבודה ממונעים שכמובן לא ניתן להשתמש בהם בשבת על ידי יהודי. ברוב מרכזי המזון מכינים ומחלקים את כל האוכל לפני שבת ובשבת נותר רק לקרב את המזון לבהמות. והיה ומאיזו סיבה שהיא, אין לבהמות מה לאכול בשבת, יש לומר לגוי להכין את האוכל, משום צעב"ח. מה דין קירוב האוכל לאבוס? מכיוון שבלי לקרב הבהמה לא תוכל לאכול וניתן לעשות את הפעולה הזו בעזרת כלי עבודה לא ממונעים, לכן זה יכול להיעשות על ידי יהודי, כפי שכתוב במשניות בשבת פ׳ כ״ד: "מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה" ובמשנה הבאה, : "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין ואין ממרים את העגלים אבל מלעיטין" ומה שנאסר שם במשניות זו טירחא שלא לצורך מה שלא שייך במציאות ימינו שהאוכל מגיע מוכן. אם גוי עושה את הקירוב הוא יכול לעשות גם ע"י טרקטור מכיוון שהשימוש בטרקטור הינו לצורכו ולנוחותו של הגוי שלא מעוניין לקרב את האוכל באופן ידני. אמנם, יש לדון אם אין בזה מראית עין מכיוון שלא כולם יודעים שהנסיעה בטרקטור הינה לנוחות הגוי בלבד. אך נראה לענ"ד לומר שמכיוון שכולם יודעים שמותר להעסיק נוכרי ברפת לצורך החליבה, הרואים לא מדקדקים בכל פעולה של הנוכרי האם היא מותרת או אסורה, אלא מבינים שהנוכרי עובד ברפת לצורך מניעת צעב"ח. דומה הדבר למה שהתיר השש"כ לגוי החולב בשבת, לנגב את עטיני הפרה גם בדרך אסורה בשבת, אם היהודי לא אמר לו לעשות דווקא כך, על-סמך דברי הא"א (בוטשאש) בשז, ה לגבי אמירה לגוי לתקן העירוב בשבת : "רק נראה שאין מצוי כלל להצטרך לומר לנכרי שיעשה מלאכה דאורייתא לתקון העירוב, כי כבר אפשר לעשות הכל על ידי עניבה, ואם הוא עושה קשר של קיימא או נועץ בארץ או לכותל בחוזק אין לנו עסק בזה, כיון שכבר אפשר שיהיה זה נעשה על ידי עניבה בעלמא"

ז. הגמעת עגלים
הזנת עגלים עד כמה שבועות מלידתם נעשית (בד"כ) ע"י הכנת תחליפי חלב אם מאבקה, בדומה לאופן הכנת תחליפי חלב אם לתינוקות. אם לפי הוראות היצרן, ניתן להוסיף את האבקות למים בפחות מיד סולדת בו, אפשר להכינם כרגיל, אולם אם מוסיפים למים חמים יותר מיס"ב, יש לעשות כמו שעושים לתינוקות – בכלי שני לפחות.

ח. טיפולים רפואיים בבהמות
את רוב הטיפולים הרפואיים במשק החי, עושים וטרינרים מוסמכים. קריאה לווטרינר בשבת תגרום לו לחלל שבת בנסיעה למשק ובחלק מן הטיפולים שהוא יבצע. לכן אסור לקרוא לווטרינר יהודי בשבת, גם אם הקריאה תתבצע על ידי גוי, משום לפני עיוור. ישנם טיפולים מסוימים שמתבצעים על ידי בעל המשק עצמו וצריך לדון מה מותר ומה אסור בשבת.

המלטה- באופן טבעי ההמלטה אמורה לקרות מעצמה ללא צורך בסיוע, אולם לעיתים הפרה מתקשה להמליט ויש צורך בעזרה של בעל המשק, על ידי משיכה של העובר על ידי מכשיר ייעודי או על ידי סיבוב העובר לתנוחה טובה יותר להמלטה (סיבוב העובר מתבצע על ידי וטרינר בד"כ). המשנה בשבת קכח: אומרת : "אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין" רש"י על אתר מסביר שזה מדרבנן משם טירחא יתרה. הריטב"א מעלה אפשרות שזה מדאורייתא משום מכה בפטיש. דין זה נפסק גם בשו"ע בסי' שלב, א ולפיכך אין היתר למשוך את הולד בזמן ההמלטה. הבה"ל מעיר בשם הפמ"ג שאם מדובר על מבכירה שזו ההמלטה הראשונה שלה, ויש חשש שתמות הבהמה, מסתפק הפמ"ג, ועל ידי גוי יש להתיר. גם החזו"א כתב באו"ח, נט' ה' שיש להקל בהוצאת ולד הבהמה במקום חשש סכנה לולד או לאם מכיוון שניתן לסמוך על הדעות שסוברות שהאיסור הוא מדרבנן. לפי זה נוכל לומר שכל טיפול מציל חיים בבהמה ושיש בו רק איסור דרבנן, יהיה מותר על ידי ישראל, ואיסורי תורה על-ידי גוי וכן פסק בשו"ע שלב', ד' – "ואם הוא ספק שאם לא יקיזו לה דם תמות, מותר לומר לעכו"ם להקיזה" והמשנ"ב שם מוסיף שאפילו אם היא רק חולה, מותר ע"י גוי, משום צעב"ח. אמנם, בס"ק ו' כתב המשנ"ב שאין לעשות אפילו איסור דרבנן, אפילו כשהולכת למות, ורק ע"י גוי מותר, אולם יש שהתירו ע"י יהודי איסורים שאין להם עיקר מהתורה, כגון מוקצה, ויש שהתירו לגמרי איסור דרבנן ע"י יהודי במקום הפסד מרובה וחשש שתמות.השש"כ אוסר לעשות עבורה איסור דרבנן, אולם גם הוא מתיר איסור שאין לו שורש בתורה כגון מוקצה. בעניין זה, למשל, יהיה הבדל בין סוגי זריקות שונות. בזריקה לווריד, במקום שיש צעב"ח, שזריקה כזו מוציאה דם, יש חשש איסור דאורייתא, אולם בזריקה מתחת לעור, יש רק איסור דרבנן ולכן הן תהיינה מותרות במקום צעב"ח והפסד, גם ע"י יהודי.

הזרעות- הזרעת צאן מעשית לרוב בדרך הטבעית, אולם בעדרים גדולים יש המוסיפים גם הזרעה מלאכותית. בבקר, רוב ההזרעה נעשית בצורה מלאכותית, אולם ישנן רפתות בודדות שהכניסו גם תגבור להזרעה ע"י פר. ההזרעה נעשית ע"י הכנסת זרע הפר לרחם הפרה ע"י צינור ייעודי וללא הזרקה. לרוב היא נעשית ע"י מזריעים מומחים, אולם ישנן רפתות בודדות שעושות זאת בעצמן. ההזרעה לא נועדה לרפואת הפרה אלא כדי שהפרה תתעבר כמה שיותר מהר על מנת שתחזור לתת כמות חלב יותר גדולה, אולם אי הזרעה בזמן הייחום של הפרה, עלול לגרום לדחייה של חודש. זרע שנמצא כבר במקררים, מוכן להזרעה, ייתכן שאינו מוקצה, כמו חול שייחדו לכיסוי צואה, למרות שאינו כלי או אוכל, מכיוון שייחדו לשימוש בשבת, הרי שאינו מוקצה. אך האם מותר לבצע את ההזרעה בשבת עצמה? הגמ' במועד-קטן יב. מביאה 2 ברייתות בעניין. הברייתא הראשונה אומרת שאין מרביעין בהמה בחולו של מועד והברייתא השנייה מביאה מח' בין ת"ק לר' יהודה שאומר שחמורה שתבעה זכר, מביאין עליה זכר כדי שלא תצטנן ושאר כל הבהמות מביאין לבקרין – מקום שבו יש זכרים שירביעו אותן. בברייתא לא מדובר כמובן על הזרעה מלאכותית אלא על הבאת הזכר על הבהמה. מה האיסור בזה, שאפילו בחוה"מ זה אסור? הריטב"א והמאירי אומרים שזה אסור בחוה"מ משום טירחא. ראשונים אחרים אומרים שזו מלאכה, בלי לפרט איזו. הם לומדים זאת מהמשך הברייתא שאוסרת להרביע בבכור מפני שזו מלאכה. הפמ"ג סובר שזה איסור דרבנן. לפי זה עיקר האיסור הוא משום המלאכה בזכר, אולם ייתכן שבהזרעה מלאכותית לא תהיה מלאכה. גם בשבט הלוי פוסק שזה מדרבנן ומתיר לתת בהמה לגוי בשבת על מנת שיביא עליה זכר לרבעה. לפי"ז ייתכן שיש להתיר לבצע הזרעה מלאכותית ע"י גוי בשבת, ולגבי הזרעה ע"י יהודי, יש להיוועץ במורה הוראה.

סיכום:
להלן סיכום קצר של הנידון במאמר זה:

חליבה בשבת – יש לבצע ע"י גוי, ע"י מכשירי גרמא דגרמא מאושרים או ברובוט חליבה. וכשחולבים ע"י גוי, לא חייבים לדקדק בדיוק בשעות החליבה.
בדיקת דלקות – בדלקות שיש בהן חשש לצעב"ח, ניתן להתיר לבצע את בדיקת הדלקת בערכת הבדיקה אף ע"י יהודי, ואם ניתן, עדיף ע"י גוי.
חיטוי העטינים – מותר לבצעו לכתחילה אף ע"י יהודי.
טלטול חלב קולסטרום או חלב פסול – יש לשים משהו חשוב, כגון שעון על הכד, ואז ניתן לטלטלו למקומו.
תיקונים במכון החליבה המונעים את החליבה – יש להיוועץ במורה הוראה בכל מקרה וגם במקום שיש להקל, תמיד יש להעדיף ע"י גוי.
האכלת הבהמות – מותרת אף ע"י יהודי באופן שאין בו כמובן פעולות האסורות בשבת כגון הפעלת קירוב חשמל או בטרקטור.
האכלת עגלים – יש להכין את תחליף החלב, באופן המותר להכין לתינוקות, כלי שני או מים שאין היד סולדת בהם.
המלטה קשה – במקום חשש שתמות הבהמה או הוולד, עדיף ע"י גוי ואם אין ברירה, מותר ע"י יהודי, אם אין חשש איסורי דאורייתא.
זריקות – במקום הפסד מרובה וצעב"ח, ניתן להתיר ע"י יהודי בזריקות מתחת לעור, אך לא בוריד. טיפולים שונים, כגון מריחת משחות, מותר אף ע"י יהודי במקום צעב"ח, אולם בדרך המותרת שאין בה איסור משום ממרח
הזרעות – נראה שמותר לבצע הזרעה מלאכותית ע"י גוי. לגבי הזרעה ע"י יהודי, יש להיוועץ במורי הוראה.

עם כל החשיבות של עבודה עברית, העבודה בשבת ברפת היא מורכבת מאוד וישנן הרבה בעיות שצריך לתת את הדעת עליהן. במקום האפשר, עדיף שתפעול הרפת בשבת ויו"ט יעשה על ידי גוי. גם למקפידים על מצוות יישוב הארץ בגופם יש להקפיד שלא להגיע לידי מצווה הבאה בעבירה ויצא שכרם בהפסדם. לכן יש ללמוד את פרטי ההלכה לגבי כל פעולה ופעולה ותמיד להיוועץ ברב המקום.

 

image_printהדפסת מאמר