רמת הכשרות בגבינה צהובה

שאלה:
עד כמה צריך להקפיד על רמת ההכשר בגבינה צהובה? לדבר זה יש מספר השלכות, בעיקר כאשר אני ניגש לחנות פיצה שההכשר במקום לא ברור (או כגון שאין קשר בין התעודה לנמצא במקום) ומבחינת החששות האחרים כגון קמח, הדלקת התנור אפשר למצוא פתרון. האם יש לחוש שבעל המקום יביא את הגבינה הצהובה מערבים וכדו'?

תשובה:
לפיצה חייבת להיות כשרות מסודרת וטובה מכיוון שמעבר לבעיות שמנויות בשאלה של ניפוי קמח ופת ישראל, יש חששות נוספים. ראשית, הפרשת חלה מהבצק והפרשת תרומות ומעשרות מהעגבניות, מהבצל ומהזיתים, אלא שלכאורה הפרשות אלו יכולות להיעשות ע"י הקונה בעצמו. שנית – יש חששות במשפרי אפיה המעורבים בבצק, שחלקם מגיעים מחו"ל וייתכנו בהם חששות של ערוב חומרים מהחי (בחשש נבלות). משפרים אלו נפוצים בפיצריות. שלישית – בזיתים יכולה להיות בעיית ערלה. בשנת שמיטה או בסמוך לה יכולה להתעורר גם בעיית ספיחין או איסור אכילת פירות שביעית אחר מועד הביעור. רביעית והוא החשש היותר מצוי והיותר גדול זה השימוש בתחליפי גבינה זולים יותר המבוססים על קזאין מחלב עכו"ם ולעתים גם בחשש גבינת עכו"ם. שימוש כזה מצוי מאוד בפיצריות רבות. אשר על כן, ברור שאין לקנות פיצות ללא הכשר מסודר וטוב, במיוחד שבמקומות ללא הכשר מסודר יכולים גם להשתמש בגבינות נכרים שאיסורן איסור גמור.

 

הרב יוסף מרדכי זילבר, יועץ בד"צ ועדת מהדרין לחומרי גלם

 

שאלה:
הקרשת החלב לגבינה ולשאר המוצרים ע"י איזה אנזים נעשה? האם סינטטי או חומר טבעי וא"כ מה כשרותו, ואם סינטטי האם נשמרים מקורות היסוד על כשרות מהודרת או שמתבטל ע"י ג' פעמים. וא"כ האיך היא מתבטלת האם ע"י הכנסה 3 פעמים או לקיחת חלק מכל פעם ונותנים שיתחיל לפעול ואח"כ משרה פעם שניה כהנ"ל.

 

תשובה:
בעבר עד לפני כ-40 שנה השתמשו לגיבון הגבינות הקשות (גבינה צהובה) באניזימים שמקורם מקיבת בעלי חיים. קיים דיון נרחב בפוסקים איך לעשות את זה "למהדרין". כמובן שהתנאי הראשון הוא שקיבות אלו נלקחות מבהמות כשרות שנשחטו ונבדקו ונמצאו כשרים.

כיום בהרבה מקומות עברו לשימוש באינזימים שמקורם בתעשייה ה"מיקרו ביולוגית" כלומר ייצור חומרים שונים, ע"י מיקרואורגניזימים (חיידקים, עובשים, פטריות או שמרים), שהשם הכוללני שלהם המבוסס על תהליך הייצור הוא "מוצרי תסיסה" עקב התסיסה הנלווית לייצור. מכיון שתעשיית התסיסה מבוססת על חומרים טבעיים (סוכרים, חלבונים, ויטמינים ועוד) ואת הייצור עושים החיידקים או המיקרוארגניזימים האחרים זה לא מוגדר כ"אנזים סינטטי" שבו הכוונה להרכבה של חומרים שונים ויצירת חומר חדש. יותר נכון להגדיר את זה כאינזים "מלאכותי" ועל אף שברור שהרבה יותר קל לייצר אינזים כזה "כשר" מאשר לעשות זאת מקיבת בעלי חיים זה עדיין כרוך בבעיות כשרות וצריך השגחה מעולה בייצור.

לגבי "שלשה ביטולים" האם נוהגים בייצור אינזימים – צריך לחלק את השאלה לשניים, או יותר נכון את התשובה לשני מצבים. דהיינו לשלב ייצור האינזים ולשלב השימוש בו. בזמן היצור החיידקים מתרבים ותוך זמן קצר מכפילים את עצמם הרי זה דומה למחמצות שמוזכרים בפוסקים שבשלוש ביטולים מועיל להכשירם לשימוש. הסיבה לכך, כיוון שהם מתרבים על חומר כשר אנו מחשיבים את החומר הראשון "שכבר כלה והלך" ולכן גם בייצור המלאכותי של האינזים על אף שאיננו יודעים את מקור החיידק הראשון מספיקות שלש העברות להכשיר את האינזים כי החיידקים ממשיכים להתרבות על חומר "כשר".

אולם, בשלב השימוש, כלומר הגיבון, לא יעזורו שלשה ביטולים משום שאין באינזים מיקרואורגנזימים שמתרבים ויכולים לבטל את האינזים הראשון. האינזים הוא "מוצר מוכן" ואותו אינזים שנכנס לתערובת בביטול הראשון הוא זה שיהיה גם בביטול החמישי. ואם יקחו רק חצי מהתערובת הראשונה, לביטול השני. אזי הפעילות תקטן גם בחצי בניגוד למחמצות שהחיידקים חיים ופעילים ומתרבים ושייך לומר שהאחרונים מבטלים את הראשונים. מה שאין כן באינזימים.

 

הרב יוסף מרדכי זילבר, יועץ בד"צ ועדת מהדרין לחומרי גלם

image_printהדפסת מאמר