כשרות החמאה וייצורה

הרב עמרם אדרעי
חבר בד"צ ועדת מהדרין

 

א. חמאה וחובצה
ב. טעם המתירים והאוסרים
ג. חמאה מבושלת
ד. הלכה ומנהג המקום
ה. כלים שנתבשלה בהם חמאת גוי וכן אם נתערבה חמאת גוי בחמאת היתר
ו. כשרות החמאה בימינו

 

א. חמאה וחובצה

 

החמאה היא שומן החלב שעובד עד להתמצקות ע"י חביצה. בייצור ביתי אפשר להעמיד את החלב לאחר החליבה עד שהשמנת נפרדת וצפה על גבי החלב. בשלב זה, קולטים את השמנת ומנערים אותה עד שהיא נהפכת לחמאה. בייצור תעשייתי מופרד השומן מהחלב ע"י מפרדה, השמנת עוברת פסטור ולאחר מכן חביצה במחבצה תעשייתית.

 

החביצה היא תהליך בו השומן המפוזר בכדוריות זעירות מתלכד לגוש אחיד באמצעות סיבוב וניעור השמנת בתוך המחבצה שהיא מיכל מסתובב. מי חובצה הם המים המופרשים מהשמנת לאחר הפיכתה לחמאה.

 

כדי לקבל ק"ג חמאה שמכילה מעל 80 אחוז שומן יש צורך בכ-25 ליטר חלב! חמאה יכולה להשתמר במשך חודשים ארוכים בקירור ובהקפאה.

 

ב. טעם המתירים והאוסרים

 

טעם המתירים: חז"ל לא גזרו על חמאה שנעשתה ע"י גוי אלא על חלב בעין ועל גבינות, ולתערובת חלב טמא אין לחוש, שחלב טמא אינו עומד ואי אפשר לעשות ממנו חמאה, ואיסור גבינת גויים הוא מפני שמעמידים אותה בעור קיבת נבלה וטעם זה לא שייך בחמאה, לפי שאינה צריכה העמדה בעור הקיבה. וכן אין לחוש בחמאה לגילוי.

 

טעם האוסרים: הרמב"ם כתב שמקצת מהגאונים אסרוה מפני צחצוחי החלב שנישאר בה (כשהמתירים סבורים שבחמאה בניגוד לגבינה אפשר בלא צחצוחי חלב, שהרי בחמאה אין גומות) ובכל חלב שלהם חוששים שמא עירבו בו חלב בהמה טמאה ( ואולי היה בדעת הנכרי מתחילה לשתות החלב כמו שהוא, ועירב בתוכו מעט חלב מבהמה טמאה, ואחר כך עשה מהשומן חמאה )וכן כתב הטור, וכן משמע מהרבה אחרונים שמלפנים נהגו במקומות רבים לאסור חמאת גויים והיא בכלל גזירת הגבינה ,וכל שכן חמאה שהיא לחה ואינה עומדת לגמרי כגבינה, שיש לחוש בה יותר .וכן אמרו שיש לחוש לגילוי אף בחמאה .ויש שכתבו שהטעם הוא משום בשולי- גויים, שמרתיחים החלב ועושים ממנו חמאה. ויש מן הראשונים שגורסים בירושלמי שאיסור חמאת גוי הוא בכלל שמנה-עשר-דבר שגזרו תלמידי שמאי והלל ,ולדעה זו חמאת גוי אסורה אף במקום שאין לחוש משום דבר איסור, שלא חלקו חכמים בגזירתם, כדרך שאמרו בגבינת גויים.

 

לטעם שאמרו שאיסור החמאה הוא משום צחצוחי חלב, כתבו ראשונים שאין אומרים שהאיסור יבטל ברוב, שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל במיעוטו. ואף על פי שבכל מקום איסור מתבטל בהיתר אפילו שאינו מעורב, הרי זה לפי שאינו ניכר לבדו, אבל בחמאה האיסור ניכר אלא שאי אפשר לבררו. או להיפך: שכיון שאפשר להפריש הקום מן החמאה, הרי כל החמאה אסורה, שאם נתיר החמאה ונאסור הקום, לא ישמעו לנו, ולא תהיה גזירת חכמים מתקיימת, או: שדווקא בדיעבד בטל, אבל אין לסמוך על כך לכתחילה ויש מן הראשונים שפירשו הטעם שאינו בטל, לפי שבאיסורים אלה לא הלכו חכמים אחר נתינת טעם, כדי להתרחק מאיסורי גויים. .ויש מן הראשונים שהוסיף, שאף על פי שכשעושה החמאה נפרד כל האיסור ממנה, ואין לחמאה גומות שיישארו בה צחצוחי החלב, מכל מקום אף החלב עצמו שממנו נעשית החמאה נאסר מגזירת חכמים ונשאר באיסורו לעולם19 ,ועוד שהרי הדין הוא בכל האיסורים, אפשר לסחטו אסור.

 

ג. חמאה מבושלת

 

יש סוברים שאם לקח חמאה מן הגוי ובישלה עד שהלכו להם צחצוחי החלב – היינו שניתכו על ידי האש ולא נשארו בה כלל – הרי זו מותרת, שאם תאמר נתערבו עמה ונתבשלו כולם, בטלו במיעוטם .ואף לכתחילה מותר לעשות כן, אף על פי שאין מבטלים איסור לכתחילה, שהרי אינו מוסיף עליו היתר, אלא שממסמס את האיסור ,ועוד שדווקא איסור ודאי אין מבטלים, אבל כאן הרי זה ספק, ושמא אין בחמאה גזירת חכמים שיחשב הספק כודאי כמו בגבינה ,או שהרי זה ספק-ספקא, שמא לא נתערב כאן חלב טמא, ואף אם נתערב שמא לא נשאר ממנו כלום, ואם נשאר שמא ניתך על ידי האש ,אלא שמכל מקום אין נכון לכתחילה לקחת חמאה מן הגוי כדי לבטל האיסור .וכתב מרן הב"י שגם לכתחילה מותר לבשל את החמאה ואין בכך משום מבטל איסור ואינו נקרא מבטל איסור לכתחילה, שכל כוונתו לכלות את האיסור ולא ליהנות ממנו ולאוכלו כשאר ביטול איסור, אלא אדרבא להסירו וכך לתקן החמאה והוי כמו הגעלה וליבון שלא נקרא מבטל איסור אלא מתקן את הכלי, לכן לא שייך כאן חשש משום מבטל איסור לכתחילה ואף לכתחילה מותר לבשלה .ואפילו לדעת הסוברים שגבינה או חמאה שעשה אותה ישראל מחלב גוי אסורה אף על ידי בישול, הרי זה לפי שגזרו על חלב גוי ולא חילקו בגזירתם, אבל על חמאה לא גזרו.

 

 

ויש מן הראשונים שהתירוה אף בלא בישול ,אלא שבאופן זה יש סוברים שאינה מותרת אלא כשהיא יבשה, היינו לאחר ארבעה ימים – ויש שכתבו לאחר שלשים יום שאז אין לחוש לתערובת נסיוב החלב, אלא שאם יודע בודאי שלא נתערב בה נסיוב החלב מותרת מיד, ואף אם יש ספק בדבר, הרי ספק דרבנן להקל ,ויש סוברים שאף אם יש בה נסיוב החלב מותרת, שאין נסיוב החלב מצוי אלא מחלב טהור.

 

ומכל מקום אם החלב שנעשית ממנו החמאה חלבו הגוי לצורך אכילת חלב, יש מן הראשונים הסוברים שכיון שנאסר משום חלב גוי, שוב אין מקילים בו כשנמלך לחמאה, אבל מספק אין חוששים שמא נעשה כך.

 

ויש מן הראשונים החולקים על כל הנ"ל וסוברים שכל האיסורים הנוהגים בגבינת גויים נוהגים בחמאת גוי, ואף אם בישלה אסורה, שאף על פי שהלך האיסור ונתמעט, כמה מכוער הדבר שנסתלק ממנו חשש איסור מפני ביטולו ברוב .ועוד, שכאמור איסורים אלה הלכו בהם להחמיר, להתרחק מאיסורי גויים, ואין להם תקנה לעולם .ויש שהוסיף שלא אמרו חלב טמא אינו עומד אלא לעניין שיקפה וייעשה קשה כעין גבינה, אבל אפשר שנקפה קצת ונתעבה ונתערב עם שאר החלב.

 

ד. הלכה ומנהג המקום

 

חמאה שנעשתה ע"י גוי מחלב בהמה טהורה אין מוחין לאנשי מקום שנוהגים בה היתר .וכן פסק בטור ובשו"ע .ויש מקומות שנהגו להחמיר ולאסרה. ובמקום שרוב בני המקום נוהגים איסור בחמאה, אין לשנות .ורבותינו הקדמונים הניחו לעשות בזה כל מדינה ומדינה כמנהגה .וכן כתבו הפוסקים שהולכים אחר המנהג ,ובמקום שאין מנהג, אם בישלה עד שהלכו צחצוחי החלב, מותרת אף לכתחילה .ויש שסובר שאף במקום שנהגו איסור, מותרת על ידי בישול .ומותר לאוכלה גם אם בישלה גוי, ואין לאוסרה מחמת כליהם שמבשלים בהם איסור, שסתם כלי גוי אינו בן יומו ואינו אוסר .ויש אומרים שבמקומות שנהגו בה איסור, אסור לאוכלה אפילו אם נתבשלה (כן משמע מלשון שו"ע שם, והנה הפר"ח שם השיג עליו דמשמע ברמב"ם שאפילו במקום שנוהגים איסור מותר לבשלה).

 

אף במקום שנהגו היתר בחמאת גוי, כתבו ראשונים שלא נהגו כן אלא כשנעשית במקומות שיש להם מרעה של בהמות הרבה ואין עוסקים שם אלא בחלב ובמיני חלב ואין מערבים אותה בכלי בשר, אבל אם נעשית במקומות שאין רוב בהמות במקום אחד ומאספים החלב מעט מעט בבתיהם, ואין נזהרים מלערב בה איסור ומשתמשים בקערות של איסור, נהגו שלא לאכלה כלל, וכן משהתחילו להביאה ממקומות שמזייפים אותה בחֵ לב, מנדים כל מי שאוכל אותה.ואף במקום ובאופן שנהגו היתר, המחמיר תבוא עליו ברכה.

 

במקום חדש שאין שם מנהג קבוע בזה, יש שכתבו שהולכים לפי רוב בני המקום, שאם רוב אנשי העיר באו ממקום שנהגו לאסור חמאת גויים, יש לה דין של מקום שנהגו לאסור ואסור לכל בני העיר לאכול חמאת גויים, ואם רובא באו ממקום שנהגו להקל בה מותרת.

 

מי שהלך ממקום שאין אוכלים חמאת גויים למקום שאוכלים אותה, אוכל שם עמהם, ואפילו שדעתו לחזור למקום שנהגו בה איסור, אוכל עמהם, משא"כ בשאר איסורים ,דמה שאוכלים אותה במקום ההוא משום דשם עושים אותה בהכשר בלא חשש בעולם, ואילו היו עושים כאן כמוהם היו ג"כ אוכלים אותה .ויש שכתבו הטעם לפי שהוא איסור קל,או לפי שאף במקום שנהגו איסור לא קיבלו עליהם אלא במקומם.

 

ההולך ממקום שאוכלים שם חמאת גוי למקום שנוהגים בה איסור, אין צריך לומר שאסור עמהם, ואפילו שעושים אותה במקום זה בהכשר בלא חשש, אלא שהחמירו על עצמם, אסור עמהם, כדין דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור, שאי אתה רשאי להתירם בפניהם ואסור להביאה עמו ולאוכלה במקום שנוהגים בה איסור, אם לא שיש בה היכר שהיא ממקומות המותרים.ויש אוסרים אפילו שיש בה היכר, שמאחר שמחלוקת הגאונים היא, אפשר שבמקום זה נהגו כדעת האוסרים, ולא משום שעושים אותה באיסור.וכן נוהגים ומכל מקום אם דעתו לחזור, מותר.

 

ה. כלים שנתבשלה בהם חמאת גוי וכן אם נתערבה חמאת גוי בחמאת היתר

 

אף במקום שנהגו איסור בחמאת גוי, אינה אוסרת את הכלים שנתבשלה בהם, ולא תערובת שלה, שאם נתערבה בהיתר הכל מותר ,אם יש רוב בהיתר ,שהרי לא נתערב בה איסור ודאי כלל, אלא שמחמירים באותו מקום לכתחילה מחשש תערובת נבלה, או קערות שהשתמשו בהם איסור, אבל בדיעבד אין מחזיקים האיסור וסומכים שהאיסור בטל בששים, ואף משום מראית עין אין כאן, שהרי לא נתפשט האיסור ברוב המקומות .ויש מן הראשונים שכתב שאינה בטלה אלא בששים. וכן במקום שנהגו היתר, אלא שיש שנמנעים מלאכלו, מותרים הם להשתמש בכלים שנתבשלה בהם, שכיון שיש גאונים וראשונים המתירים, אין להם להחמיר כל כך. וכן מותר להם לאכול עם המתירים על ידי תערובת,אבל בעין אסור להם לאכול עם מי שאינו נזהר, ואפילו בסעודת מצווה שיש שם רוב עם, אין להתיר משום איבה, כדרך שאמרו בפת-גויים, שדווקא בפת שהוא עיקר הסעודה, אם כולם אוכלים והוא לא יאכל שייך איבה, מה שאין כן בחמאה.

 

ו. כשרות החמאה בימינו

 

היום, עם התגברות ייצור החמאה באופן תעשייתי במפעלים, יש מחמירים בחמאה לקנותה רק בהכשר, כיוון שהתפרסם שיש מקומות המערבים בחמאה שומן מן החי ודברים אסורים ועל כן אין
לאוכלה ללא בירור כשרותה או בהכשר והשגחה על ייצורה (ראיתי באחת המדינות בחו"ל שעל אריזות החמאה מודפס שמכילה שומן בהמה בכמות של 40-20 אחוזים).

 

וכתבו האחרונים שאף על פי שמן הדין מותר לאכול חמאה שנעשתה ע"י גויים במקום שנהגו להתיר, בימינו יש לחשוש שמא עירבו בתוכה דברים אסורים. על כן אין לאוכלה ללא בדיקה ובירור יסודי שאין בה תערובת, איסור כי בימינו, עקב התפתחות טכניקות המזון, והמצאת תחליפים למזונות רבים, רבים הזיופים בתעשיית המזון ויש הרבה חששות איסור בהרבה מזונות וכן גם בתעשיית החמאה.

 

שנבחן אצלם ולא ע"י תערובת. והגם שבהכרח שסוברים דאפי' בתערובת לא קפי דאל"כ יהיה נאסר מחמת התערובת, אולי לא עלה על דעתם דש"ס דבר זה מצד שעדיין לא נמצא ולא היה דבר זה ולא נודע אצלם, דאי חכום דרי במילי דעלמא בתחבולות להמציא טרף אדם, וכל העולם הם ננסים על גבי ענקים שמתחכמים במלאכות והמצאות, אלא דאין לאסור אלא במקומות שנמצאים חלב טמא (מגמלים) דווקא. עוד אין לאסור אלא החמאה שהיא נוטה לירקון, כי על פי עדות המעידים אמרו כי חמאה הנעשית מהמורכב גוונה נוטה לירקון ולזה הלבנה מותרת. עוד נראה לי לאסור כל שיש חשש לתערובת חלב (וכן שומן) במקומות שהחמאה ביוקר והחלב בזול, ונחשדו לערב אסור וכמו שהגידו עדים שראו חתיכה חלב מעורבת תוך החמאה, וזה אינו קרוי גזירה אלא חשש איסור דאורייתא, ושומר נפשו ירחק ממנה. עכ"ל.

 

וע"ע בכף החיים ס"ק מ"א שכתב ג"כ ע"כ ובסוף דבריו כתב שאף במקום שנוהגים לאכול חמאה של גויים אין לקנות מהם אלא מי שבקי בעניינים אלו ושומר נפשו ירחק מזה. ובס"ק מ"ה כתב שבעירו היו הגויים מערבים בחמאה המבושלת חֵ לֶ ב ושומן של אליה ורוב החמאות הם מזויפות ובדוחק ימצא מעט מן המעט שאין מזויפים. ובסוף דבריו כתב שגם במקום שנהגו היתר יש להשגיח תמיד ע"ז כי אפשר שהעניין ישתנה לפי הזמן. עכ"ד.

 

וכן עיין בספר "נהר מצרים" להגאון ר' רפאל אהרון בן שמעון זצ"ל במנהגי ירושלים )אות ט"ו( שכתב על דין החמאה שנהגו בירושלים להקל. וכן נהגו במצרים. וכתב (הלכות מאכלות אסורות אות ג') שיש להבחין "בין חמאת גויים ערביים כפריים, מכפרים הסמוכים למצרים, שעושים אותה שם ומביאים אותה בדמות דפוסים בדוריים קרושים, שבחמאת הערבים האלה אין לחוש לזיוף כי הם פראים ולא חכמו לזייף החמאה. אמנם החמאה הבאה מערי אירופה ובפרט החמאה הבאה מצרפת ואמריקה ויון, אשר מביאים אותה החנונים הנוצרים, שומר נפשו ירחק מהם. כי הם מלומדים וחכמים בענייני ההרכבה והתערובת" והביא שם הטעם שהיום מומחים לזייף בתערובת שומן בשר. והוסיף שם "ומעיד אני שבהיותי בעיר אחת מערי צרפת בא אלי איש אורח ירא ה' ותמים דרך. ולע"ע קנה לו לסעודת ערבית מנה יפה מחמאה לבנה כשלג ונאה במראיתה. ואכל לשבעה, ולא הרגיש בה לא בטעמה ולא בריחה. ולמחר כאשר הגיד לי זאת, אמרתי לו תמיה אני איך מצאת בעיר זו חמאה יפה ובזול כ"כ מה שלא מצאתיה אני הקודם לך בעיר הזאת כמה שבועות, ועם היותי מדבר בשפת צרפת שפת
המדינה המוזרה לך. ולמחר לקחתיו עמדי אל החנות אשר קונה ממנה החמאה הנז' והראני גם הקערה הגדולה שבה צבורה החמאה. ולדאבון לבב מצאתי כי הוא שומן חזיר מהותך ומזוקק היטב עד שהרואה יטעה בה שהיא חמאה גמורה, ונצטער הרבה אותו האיש. ועכ"פ יקיש כל אדם ק"ו שאם הם כ"כ מלומדים לזקק שומן חזיר גם בהיותו לבדו עד שיטעה בו האדם, ק"ו בתערובתו עם החמאה, שטעם החמאה גובר ומכסה על כל מומיה שבקרבה. כי ע"כ אנו במצרים נזהרים הרבה ומתרחקים מחמאה הבאה מקר"ח לחנויות הגויים, ורק בחמאת הישמעאלים הערבים אנחנו מתירים, כי ניכרת תו"מ בטעמה ובריחה ובטיפות החלב שיש בה עדיין, ותן לחכם ויחכם עוד". ועל כן בימינו אין לקנות חמאה ללא בירור ובדיקה וללא הכשר והשגחה מוסמכים בכל מקום.

 

ועי' בדכ"ת ס"ק מ' שכתב שבזמנינו שהמציאו מכונות שעושים חמאה מחֵ לֶ ב ושומן הלב וכו', והוא בזול הרבה מהחמאה האחרות, והיא דומה בטעמה וריחה ומראיתה כחמאה ממש עד שא"א להכירה בשום אופן, ובכן באסיפת הרבנים שהייתה בשנת תרס"א ביום ב' פנחס בק"ק אוהעל, והיינו שם לערך ע"ב רבנים ונגמר בינינו דעתה גם באיזה מקומות שבמדינתנו שנהגו היתר בחמאה של עכו"ם, מוכרחים לשנות המנהג ולאסרה, שכיוון שנודע בבירור שבעל הפבריקי"ן של הקונס"ט בוט"ר שולחים משלוחים למכור החמאה וכו', ע"כ אף שהעכו"ם אומר שהוא חמאה אמיתית והוא מפרתו אין לסמוך על דבריו, ולא מטעם גזירה אלא מחשש איסור דאורייתא וכו עי"ש. ובחכמת אדם )סוף כלל ס"ז( כתב, שבזמן הזה שמענו בבירור שמזייפים החמאה בשומן של חזיר באכסניה (בתעשייה ביתית), ולכן ראוי לכל בעל נפש שלא יאכל כי אם מהחמאה שמוכרים במקומות גדולים על השוק, אבל לא מה שמוכרים בבתים חתיכות חתיכות וכו' וע"ע בערוה"ש שם שמביא בשם התשב"ץ ובתשובות ר' נתן, ומסכם שהנוהגים היתר בחמאה צריכים עכ"פ לידע בבירור שאין בזה זיוף ותערובת איסור. וכן נפסק לאסרה ע"י הראשל"צ מהר"י נסים זצ"ל מהטעמים הנ"ל (בספרו "יין הטוב" חיו"ד עיי"ש).

 

ועי' עוד מש"כ על כך כתב בתשב"ץ סי' שנ"ד והביאו הב"ח בסוף הסי' וז"ל: על החמאה של נוכרים בתשובת הגאונים כתבו להתיר, וכן ר"ת ור"י מתירים, אמנם בתשובת רבי נתן מאישפור"ק כתוב: עד עכשיו נוהגים היתר, אבל משהתחילו לזייפו בחֵ לֶ ב היו מנדים כל מי שאוכל אותה, ויישר כוחם של אותם שאנן אוכלים אותה עי"ש. וכן כתב הרה"ג עמרם אבורביע (בספרו "נתיבי עם" יו"ד סי' קט"ו) שהחמאה של נכרים מלפנים היו נוהגים בה היתר בירושלים עפ"י הרב הלק"ט (ח"א סי' א') והפר"ח (בסק"כ וכ"א) ומזה ארבעים שנה בערך שאסרוה מפני מעשה שהיה שערבו בה חֵ לֶ ב. והכריזו ע"ז בבתי כנסיות, ואף במקום ספק, יש להחמיר ולא לאוכלה. וכן יש המערבבים בה מרגרינה שיש בה הרבה חששות כשרות. וע"כ בימינו ובכל מקום אין לאכול שום חמאה שנעשית ע"י מפעלי מזון או ע"י מקום שאין מכירו ללא הכשר והשגחה מוסמכים. ויש פוסקים שפסקו שבזמנינו אין להתיר שום חמאת גויים מחשש שעירבו בה דבר איסור והיא אסורה. בילקו"י ח"ט או"ה ח"ב סי' פא סעיף כב שאם יודעים בבירור שאין זיוף לערב בחמאה בתוכה חלב, המנהג כיום בארץ ישראל לאכול חמאה של גויים. אבל אם אין יודעים בבירור שאין בה זיוף לערב בה איסור, גם כיום אין לאכול חמאה של גויים.

image_printהדפסת מאמר