חשש נגיעות בתות שדה

הרב זאב וייטמן
רב תנובה

 

איך יש תותים בפרילי הרי ידוע הנגיעות בתותים?

 

התותים בהם משתמשים לפרילי מהדרין או ליופלה תות מהדרין הם תותים שנבדקו ונמצאו בחזקת נקיים. התותים עוברים שטיפות בזרמים חזקים והברשה במברשות באופן שבדיקות מדגמיות הנעשות בכל מהלך הכנתם מראות שהם בחזקת נקיים. ועל כך יש להוסיף דברים שכתב הגרש"ז אועירבך זצ"ל (מנחת שלמה תנינא סימן ס"ג) לגבי עצם החשש לטריפסים זעירים כאלו ובמיוחד כאשר הם עוברים תהליך בישול כמו שנעשה במחיות הפרי שמשמשות למעדני תנובה:

בדבר מסעדות ומלונות וכדומה המגישים לאורחים ירקות כגון חסה, כרובית, כרוב, תרד, אספרגוס, ואינם יכולים לבדוק כל עלה בנפרד, אלא שורין אותם במי – מלח ואומרים שהתולעים עולים למעלה, ושופכים את המי מלח ורוחצים במים. ותולעים אלו אינם נראים לרוב בנ"א אלא כאשר נותנם כנגד נורת חשמל…

מסתבר דלאחר שכבר שרו כראוי את הירקות במי מלח הרי זה חשיב כספק רחוק מאד לחשוש על כל עלה דשמא היא מתולעת, ומעתה אפילו בספק איסור ממש עיין בשד"ח כללים מערכת א' אות ה' שהביא מהפרי תואר ועוד דאפי' להסוברים דהא דאין מבטלין לכתחילה הוא איסור תורה, מ"מ בספק איסור אפי' רבנן לא גזרו, והמהרש"ם בח"ב סי' כ"ח סומך על זה וכתב ובספק איסור מבטלין לכתחלה. וכ"ש בנד"ד דמלבד שאינו רוצה כלל בתולעים דמאיסי, וגם התעסק וטרח מקודם לברור ולזורקם, וא"כ ודאי שאין כאן איסור תורה. ותו דבמקום דאיכא טורח גדול מאד, מבואר באחרונים דחשיב כדיעבד לענין חיטים מחומצים לפני הפסח שעדיין הוא היתר. ועיין גם בשו"ת ברית אברהם חלק או"ח סי' ל"ד אות ג' שמסתמך על ההסבר של התויו"ט בדברי הרמב"ם פי"א מתרומות ה"ד דהיכי דאין מתכוין לבטל את האיסור לא מטרחינן יותר מכדי לכבד כדרכו, אך כל זה דוקא בתרומה ולא לענין תולעים.

ומעתה אף על גב דבריה גם בדיעבד לא בטיל, מ"מ, אפשר דבכה"ג שאינם נראים כלל לעיניים גם כנגד השמש, אף על גב דשפיר מסתבר שלענין דאורייתא ה"ז בריה, והאוכל תולעת כזו לוקה, כי אין זה דומה כלל לשרצים שנראים רק ע"י מיקראסקאפ או סתם זכוכית מגדלת, הואיל וכאן הם נראים לעיני האדם בלי שום מכשיר, מ"מ לענין זה דבריה לא בטיל שהוא רק מדרבנן, והטעם הוא משום דחשיב טפי ולוקין עליו אף אם זה קטן מאד ופחות מכשיעור, מ"מ יכולים לומר דבכגון דא שבאור היום רגיל אינו נראה כלל לעינים, לא הפקיעו מהם רבנן דיני ביטול והרי הם בטלים מיד לאחר שכבר נבדקו כראוי ע"י מי מלח כנהוג עוד לפני הבישול, וכ"ש לאחר הבישול שלגמרי אין רואים אותם ואי אפשר כלל לבוררם (אף אם לא נסמוך להקל ולומר שלאחר הבדיקה במי מלח תו לא חייבים בבדיקה).

וגם אפשר דכיון שהתולעים האלה הם עדיין קטנים מאד עד כדי כך שאי אפשר כלל לראות, חושבני שע"י הבישול במים הרותחים ממיסים אותם ותו לא הו"ל בריה. (גם לא מסתבר שהראשונים כמלאכים ח"ו נכשלו בזה, כי לא ברור כל מה שאומרים שזה נתחדש רק בזמננו מפני הריסוס והזיבול הכימי). והרי הזכיר כת"ר הענין של ספק ספיקא (אפשר דמפני קטנותם גם לא שרצו עדיין במחובר). גם יש להוסיף דאפשר שהם מתרסקים ונימוחים לפני הבליעה ע"י הלעיסה, ואף על גב דאם חילקו בפנים קיי"ל כר' יוחנן שעדיין יש על זה שם בריה, מ"מ במאוס ומתועב דודאי לא ניחא ליה, אפשר דלא שייך כלל הטעם שכך דרך אכילתו.

ומלבד כל אלה נכון להזכיר דעת הכרו"פ בסימן ק' סק"ד דשרץ לא חשיב כאסור מתחילת ברייתו כיון שאיסורו מתחיל רק לאחר ששורץ ולא קודם, וסובר דלא חשיב משום כך בריה. וכן גם מה שכתב השיבת ציון בסי' כ"ח והובא גם באמרי בינה דיני בב"ח סוף סי' ד' בשם גאון אחד, ובדרכ"ת סי' פ"ד אות כ"ח הובא כן מבעל בית אפרים דלגבי התולעת שאין דעתו עליו חשיב רק כמתעסק, ואף על גב דאין מתעסק בחלבים מפני שנהנה, שאני הכא שההנאה היא רק מהפרי ולא מהתולעת, ואף על גב דהו"ל כספק פסיק רישא לשעבר דלא חשיב כאינו מתכוין, כמבואר ברעק"א יו"ד סי' פ"ז ס"ו, מ"מ נראה שאם הבירור אינו יכול להיות רק ע"י טורח גדול מאד דחשיב כבדיעבד, שפיר חשיב בנד"ד כנעשה אח"כ בשעת אכילה ע"י מתעסק וכאינו מתכוין דמותר, שהרי גם גרירת מטה וכדומה יכולים גם כן לדעת מראש על ידי מומחה גדול ואפילו הכי מותר, וכיון דשרי לבעל המסעדה, הוא הדין נמי דשרי לאחריני כידוע.

בדבריו אלה של הגרש"ז אויערבך יש מספר נקודות חשובות:

1 .אחרי ניקיון, אפילו אם הוא לא ניקיון יסודי ומספיק, יש ספק רחוק לגבי כל עלה או בנדון דידן על כל תות שמא הוא מתולע. במקרה של ספק כזה אפשר לכתחילה לסמוך על ביטול ואין זה נחשב לביטול איסור לכתחילה.
2 .בכל מקרה של טורח גדול ניתן לסמוך על ביטול וזה לא נחשב לביטול איסור לכתחילה.
3 .בבריה זעירה כזו אין לומר שיש לה חשיבות כזו שהיא איננה בטילה בתערובת מדין בריה.
4 .בבריה זעירה כזו סביר להניח שהבישול ממיס אותה באופן שהיא לא נשארת בשלמותה וממילא אין לה כלל דין בריה.
5 .לא מסתבר שהראשונים כמלאכים נכשלו ואכלו דברים אסורים ולא מסתבר שהמציאות של תולעים בתות שדה או בשאר ירקות הינה מציאות חדשה שלא הייתה בזמן הדורות שלפנינו.
6 .יש ספקות נוספים – שמא נתרסק או נימוח לפני הבליעה ושמא מדובר בתולעת שלא הספיקה לשרוץ על הארץ או במחובר וממילא לא נאסרה כלל.
7 .יש לצרף את דעת הכרו"פ בסימן ק' סק"ד דשרץ לא חשיב כאסור מתחילת ברייתו כיון שאיסורו מתחיל רק לאחר ששורץ ולא קודם ומשום כך לא חשיב כלל בריה.
8 .וכן יש לצרף את דעת השיבת ציון בסי' כ"ח דלגבי התולעת שאין דעתו עליה חשיב רק כמתעסק ואין איסור באכילת הירק או הפרי.

image_printהדפסת מאמר