חלב שנחלב בשבת באיסור

הרב זאב וייטמן
רב תנובה

 

א. היתר חליבה בשבת ע"י גוי
ב. חליבה לתוך אוכל
ג. היתרי חליבה ע"י יהודי בשעת הדחק
ד. התנגדות הרב קוק להיתרי חליבה ע"י יהודי
ה. עידן מכונות החליבה
ו. אופני החליבה בהיתר המקובלים כיום בארץ
ז. חלב שנחלב בשבת באיסור
ח. האם החולבים נחשבים לשוגגים או למזידים?
ט. דין חלב שהיה אפשר לחלוב בהיתר
י. חילול השם
יא. דין תערובת חלב שנחלב באיסור
יב. דין כלים שבלעו חלב שנחלב באיסור

א. היתר חליבה בשבת ע"י גוי

בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' רכא) נתבקש רב מתתיא גאון לחוות את דעתו על פסיקה שהתירה לחלוב בשבת בשינוי (כנראה לכלי שונה) כדי למנוע סכנה מהפרות (מנוסח השאלה משמע שהעגלים לא יינקו מהפרות – דבר שסיכן לא רק את הפרות אלא גם את העגלים).רב מתתיא גאון יוצא בחריפות כנגד הוראה זו: "אותם רבנן שבאו ואמרו לכם שמותר לחלוב בשבת שלא כהלכה ושלא כשורה ושלא כהוגן אמרו, ולא יפה עשו שהורו לכם דבר שלא עמדו על איסורו ועל היתרו, מפני שהחולב בשבת בשוגג חייב חטאת ובמזיד חייב סקילה. ואפי' החולב בי"ט לוקה ארבעים". הפתרון האלטרנטיבי המוצע ע"י הגאון (ולדבריו כן הורה גם הרב ר' צמח) הוא שמשום סכנת הבהמה מותר לומר לפני שבת לגוי לחלוב את החלב לעצמו.

בתקופה מאוחרת יותר פוסק המהר"ם מרוטנברג שמכיון שההלכה היא שצער בעלי חיים דאורייתא, מותר לומר בשבת עצמה לגוי לחלוב את הבהמה, וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' שה סע' כ). ובשם יש אומרים מובא שם, שמכיון שאין זה פשוט לומר לגוי לעשות מלאכה עבור ישראל אף כאשר יש לכך הצדקה של מניעת צער בעלי חיים, יש לדאוג לכך שהגוי יחלוב לצורכו, והיהודי יקנה ממנו את החלב בדבר מועט.

ב. חליבה לתוך אוכל

בגמרא (שבת קמד, ב) מובא ע"י רב יהודה בשם שמואל, שמותר לאדם לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה (רש"י: מותר לסחוט לתוך תבשיל – לקדרה – מכיון שאיסור מפרק הוא איסור של פירוק משקה מאוכל, ואילו כאן המתפרק נכנס לאוכל, ומשקה הנכנס לאוכל דינו כאוכל, וממילא אין כאן פירוק משקה מאוכל אלא הפרדת אוכל מאוכל; אך לקערה ריקה – הדבר אסור). בהמשך לדברים אלו מסיק רב חסדא מדברי שמואל אלו, שעל פי אותו עקרון מותר לאדם לחלוב עז לקדרה, אך לא לקערה. לדעת התוספות שם ההיתר לגבי חליבה נוגע רק ליום טוב, כשהעז נחשבת לאוכל, מכיון שביו"ט מותר לשוחטה ולאוכלה; אך בשבת יהיה אסור לחלוב אפילו לתוך קדרה עם תבשיל. בעקבות הערתם זו של בעלי התוספות נפסק היתר זה בשו"ע רק בהלכות יום טוב (סי' תקה סע' א).

הרמב"ם (הל' שבת ח, י) פוסק שדין זה של חולב לתוך הקדרה הינו רלוונטי גם לגבי שבת, מבחינה זו שחליבה כזו לא תהיה אסורה מהתורה בשבת אלא תהיה אסורה רק מדרבנן, והחולב באופן כזה בשבת יהיה פטור אבל אסור. בראשונים מצינו שיש שחלקו על דעת הרמב"ם לקולא  ולחומרא: יש אומרים שחליבה באופן כזה מותרת בשבת, ויש אומרים שחליבה כזו אסורה בשבת מהתורה. להלכה, יש פוסקים שהחמירו לחלוב בשבת רק ע"י גוי, שיקפיד לכתחילה לחלוב לתוך אוכל

ג. היתרי חליבה ע"י יהודי בשעת הדחק

למרות ההלכה הפסוקה שיש לחלוב בשבת דווקא ע"י גוי, אנו מוצאים במספר מקומות – שבהם לא התאפשר לחלוב בשבת ע"י גוי – דיונים בפוסקים האחרונים אם ניתן למצוא דרך לחלוב בשבת גם ע"י יהודים. הדיון התרחב מאוד עם תחילת התפתחות ענף הרפת לחלב בהתיישבות החדשה בארץ, לפני כשמונים שנה. בחלק מהמקומות לא היתה אפשרות ריאלית לחלוב ע"י נכרים, בחלק אחר של המקומות לא היתה נכונות לחלוב ע"י נכרים מסיבות אידיאולוגיות, של דבקות בעבודה עברית ואי נכונות להעסיק נכרים בעבודות חקלאיות. לאור מציאות זו, אנו מוצאים רבנים רבים מאוד בארץ ובחו"ל שנזקקו לשאלת האפשרות לחליבה בשבת ע"י יהודים.

רבים מהם מצאו דרכי היתר כדי לפתור את הבעיה שנתעוררה, וזאת מתוך מגמה לסייע להתיישבות היהודית בארץ ישראל. הרב עוזיאל התיר חליבה בשינוי (באמצעות לחיצת העטינים ע"י כלי, ולא באופן ישיר בידיים). הרב ברוך קונשטט והחזון אי"ש התירו חליבה לאיבוד על גבי קרקע. הרב מנחם מנדל קירשנבוים מפרנקפורט, הרב אהרונסון, הרב ישראלי ורבנים רבים נוספים בארץ ישראל התירו חליבה על גבי אוכלין. הרב צבי פסח פרנק התיר על פי הצעת הרב רוזנטל חליבה על צבע, באופן שהחלב ישמש לגבינה בלבs/ הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי התיר חליבה לאוכלין ע"י קטנים. הרב שמואל אביגדור הלוי דרצ'ינסקי התיר לתושבי ארץ ישראל לחלוב למטרת אוכל (גבינה) אם הפרות ימכרו לגוי (ולכתחילה שיחלבו לתוך אוכל). הרב חיים מרדכי ברונרוט סבר שיש לסמוך על כך שאיסור חליבה מדרבנן, ולכן יש מקום להתיר את איסור השבות משום צער בעלי חיים ולצורך ישוב ארץ ישראל, ובתנאי שיעשה היכר שהחלב ישמש לצורך גבינה.

ד. התנגדות הרב קוק להיתרי חליבה ע"י יהודי

כנגד כל המתירים התייצב הגראי"ה קוק, ששלל בתקיפות ובחריפות רבה כל פתרון של חליבה בשבת ע"י יהודי. וכך הוא כותב באייר תרצ"א לשואל מפרדס חנה: קבלתי את מכתבו עם השאלות. והנני להשיבו, כי החליבה בשבת קודש ע"י ישראל הוא איסור גמור וחילול שבת נורא, וח"ו להורות בזה צד קולא. ואין שום דרך כי אם לחלוב בשבת ע"י נכרי כמו שעשו אבותינו מעולם. ובכלל, אי אפשר לישוב יהודי שלא ימצא בתוכו ג"כ נכרים אחדים, לפי ההכרח של איזה דברים המותרים להיעשות בשבת ויום טוב דווקא ע"י נכרים. וחוקי תורתנו הקדושה הם בוודאי יותר חזקים באין ערוך מכל מנהגי בדאות שבדאו להם אנשים, והם חיינו ואורך ימינו ויסוד תחייתינו על אדמת הקודש.

מעניין לציין, שלא כמו בנושא השמיטה, בו עמד הרב קוק במלוא עוצמתו ותקיפותו לימין המושבות וההתיישבות כנגד המערערים על היתר המכירה, הרי שבנושא החליבה בשבת, הרב קוק – בניגוד לרבנים רבים אחרים – איננו מוכן למצוא דרכי קולא כל שהן, ודורש מהמתיישבים לחלוב אך ורק ע"י נכרים. הרבנים שהתירו מבססים את היתריהם בדיוק על אותם נימוקים בהם משתמש הרב קוק עצמו לביסוס היתר המכירה בשביעית (פגיעה אנושה בהתיישבות; יישוב ארץ ישראל; במקרים של שעת הדחק גדולה והפסד מרובה מאוד יש מקום לסמוך על יחיד במקום רבים; חשש לאיבוד פרנסת משפחות רבות מישראל עד כדי פיקוח נפש וכו'), אך הרב קוק לא קיבל את דעתם; ייתכן שזה נובע מהעובדה שבחלק מהמקומות הטיעון העיקרי היה עקרון העבודה העברית למרות שהיתה קיימת דרך אלטרנטיבית לחלוב בהיתר, וכנגד גישה זו יצא הרב קוק במלוא התקיפות.

ה. עידן מכונות החליבה

החזון אי"ש, שהתנגד אף הוא לפתרונות החליבה ע"י יהודים, מוכן היה להתיר לקיבוץ חפץ חיים לחלוב לאיבוד על גבי קרקע. פתרון זה כרוך כמובן בהפסד מרובה, והוא גם איננו פשוט מבחינה הלכתית. כשר' יוסף בכרך הי"ד, חבר חפץ חיים שנפל מאוחר יותר במלחמת השחרור, העלה את הרעיון להיעזר לצורך פתרון בעיית החליבה בשבת במכונת חליבה, שבתקופה זו עדיין לא הגיעה לארץ, ראה בכך החזו"א רעיון חשוב עם פוטנציאל רציני ביותר לפתרון הבעיה. החזו"א והרב הראשי לישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג למדו את דרך פעולתה של מכונת החליבה הראשונה, שהגיעה למכון המחקר ברחובות (לימים – מכון וולקני, שעבר לבית דגן) לצורכי ניסוי. שני הרבנים ייסדו את העקרונות ההלכתיים לפיהם יהיה מותר להשתמש במכונת החליבה בשבת (ללא צורך בגוי). הרב הרצוג אף עמד בקשר עם החברה השוודית המייצרת את המכונה (Alfa -Laval) לצורך ביצוע שינויים במכונה כדי שניתן יהיה להשתמש בה בשבת, והוא אף סייע לקבוצת חפץ חיים במימון רכישת מכונת החליבה. כך היה קיבוץ חפץ חיים לרפת החלב הראשונה בארץ שרכשה מכונת חליבה.

בתקופה זו – לפני כשישים שנה – לא היה מדובר על מכון חליבה כמו זה שניתן למצוא היום בכל רפתות החלב, אלא במכונת חליבה ניידת המחוברת לכד חלב שהעבירו אותה מפרה לפרה. כיום, לא רק שלא ניתן למצוא בארץ רפתות החולבות ידנית, אלא שגם לא ניתן למצוא רפתות החולבות במכונת חליבה ידנית פשוטה כזו, ולכל המשקים יש כיום מכון חליבה משוכלל שבו חולבים עשרות פרות בבת אחת.

האפשרויות לחליבה בשבת ע"י מכונה, כפי שנקבעו ע"י החזון אי"ש והרב הרצוג, מופיעים בחזון איש הלכות שבת:

מותר להלביש את גביעי המכונה על עטיני הפרה כאשר לא מתבצעת חליבה, והחליבה תתבצע רק בעקבות הפעלת המכונה בעזרת שעון שבת לאחר הצמדת גביעי החליבה לעטיני הפרה; זוהי גרמא מותרת.

מותר להלביש את גביעי המכונה על עטיני הפרה כאשר זרימת החלב שנחלב מיידית מופנית לאיבוד, ולאחר שהמכונה חולבת באופן אוטומטי אפשר להעביר את הצינור ממצב איבוד החלב למצב שמירה.

ו. אופני החליבה בהיתר המקובלים כיום בארץ

במדינת ישראל כיום, החולבים בשבת באופן מותר עושים זאת באחת מארבע הדרכים הבאות:
א. חליבה ע"י גוי.

ב. חליבה בדרך הראשונה המוצעת ע"י החזו"א – בעזרת מכונת חליבה שבה הגביעים מורכבים על עטיני הפרה מבלי שהפרה מתחילה להיחלב (הדבר נעשה ע"י הפעלת הואקום המצמיד את הגביעים לעטיני הפרה מבלי להפעיל את מערכת הפולסציה – הפעימות – המאפשרת את החליבה), כשהפעלת הפולסציה המאפשרת את החליבה נעשית בגרמא לאחר הרכבת הגביעים .לאחר שהתברר שבחלק גדול מהמקרים מתקיימת חליבה של כמה טיפות ברגע שמצמידים את הגביעים לעטיני הפרה עוד לפני הפעלת מערכת הפולסציה, שופרה המערכת בעזרת סידור טכני, שהביא לכך שגם אם מספר טיפות נחלבות קודם להפעלת הפולסציה ע"י גרמא הרי שטיפות אלו הולכות לאיבוד.

ג. חליבה בדרך השנייה המוצעת ע"י החזו"א – בעזרת מכונת חליבה שבה זרימת החלב בעת הרכבת הגביעים על עטיני הפרה מכוונת לאיבוד, ולאחר מכן מוסטת זרימת החלב למיכל החלב.

ד. רובוט חליבה – מערכת חדשה שבה הפרות נחלבות בעצמן ללא מעורבות אנושית. הפרה מגיעה בעצמה ובהתאם לרצונה וצרכיה לרובוט החליבה, שמזהה את הפרה ומרכיב בעצמו את הגביעים על הפטמות וחולב את הפרה באוטומציה מושלמת. אין ספק, שזו היא הדרך המובחרת לחליבה בשבת מכל הדרכים כולן, שהרי אין בה כל מעורבות אנושית.

ז. חלב שנחלב בשבת באיסור

מה דינו של חלב שנחלב בשבת ע"י יהודים כמו בימות החול, שלא על פי אחת מדרכי ההיתר הנ"ל?

התשובה לשאלה זו תלויה בהכרעתנו בשאלת הנאה ממלאכת שבת. בשו"ע (או"ח סי' שיח סע' א) נפסק, שאף שמדאורייתא מעשה שבת איננו נאסר – "השבת קודש ואין מעשיה קודש", יש מקרים שבהם קונסים את מחלל השבת ואוסרים עליו את ההנאה ממעשיו: "המבשל בשבת (או שעשה אחת משאר מלאכות) במזיד – אסור לו לעולם ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד, ובשוגג – אסור בו ביום גם לאחרים ולערב מותר גם לו מיד".

לאור זה, גם אם יהודים חלבו בשבת באיסור במזיד החלב נאסר עולמית רק עליהם, אך הוא מותר לאחרים, שלא חלבו, מיד במוצאי שבת. אלא שעדיין יש לדון האם יש להחמיר במקרה שבו החולב מייעד מלכתחילה את החלב עבור אחרים, והאם אין מקום לאסור לאחרים את החלב מטעם חילול השם שיש בכך, שהם נהנים ממלאכת איסור שנעשתה בשבת? והאם אין מקום לאסור לקנות את החלב, כדי שהקנס שהוטל על מחלל השבת בגלל עבריינותו יהיה משמעותי?

המגן אברהם מביא שבהלכות ביטול איסורין נפסק בשו"ע (יו"ד סי' צט סע' ה): "אין מבטלין איסור לכתחילה. עבר וביטלו, או שריבה עליו, אם בשוגג מותר, ואם במזיד אסור למבטל עצמו, אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל בשבילו (ואסורים למכרו גם כן לישראל אחר, שלא ייהנו ממה שבטלו) ולשאר כל אדם מותר". ולכאורה לפי זה, גם בדין הנאה ממלאכת שבת התבשיל ייאסר למי שנתבשל בשבילו כמו למבשל עצמו, והיה מקום להחמיר לאסור את הנעשה באיסור גם למי שהמלאכה האסורה נעשתה בעבורו. אלא שמסקנת המגן אברהם היא, שבניגוד לביטול איסורים, שאסורים גם למי שנתבטל בשבילו מהחשש שמא יאמר לו לבטל, הרי לגבי חילול שבת דחמירא ליה אין חשש שישראל יאמר לישראל אחר לבשל או לעשות מלאכה אחרת בשבת עבורו. ולכן בהנאה ממלאכת שבת האיסור הוא רק על מחלל השבת עצמו, ולא על מי שהמלאכה נעשתה עבורו (וכן פסק גם המשנה ברורה בסימן שיח ס"ק ה).

ה"משנה ברורה" שם מעיר, שבמקרה כזה אין צורך להמתין במוצאי שבת אפילו בכדי שיעשו, כפי שחייבים להמתין במקרה של גוי שעושה מלאכה בשבת עבור יהודי: "דלא בעינן להמתין בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית ע"י אינו יהודי בשביל ישראל, משום דקל בעיניו איסור דאמירה לגוי ויבוא לעשות כן פעם אחרת כדי שיהיה מוכן לו במוצאי שבת מיד; אבל דבר שנעשה ע"י ישראל בידיים ודאי ליכא למיחש דעל ידי זה שנתיר למוצאי שבת מיד יבוא פעם אחרת לומר לישראל לבשל לו בשבת בשביל זה; ועוד שהישראל לא ישמע לו, דאין אדם חוטא ולא לו.

אם כן, שורת הדין היא שאין איסור גם כשחולב עבור אחרים. אלא שה"כתב סופר" כותב שדברים אלו נכונים רק כאשר מדובר במי שעושה מלאכה אסורה בשבת באופן חד פעמי; אך כאשר חילול השבת נעשה בקביעות מדי שבת בשבת, פשוט בעיניו שבמקרה זה קנסו רבנן לאלו שנתבשל בשבילם כמו למבשל עצמו, אם הבישול או חילול השבת נעשה בידיעתם ולרצונם.ועוד מוסיף ה"כתב סופר", שגם אם אין לאסור על האחרים מכיון שחילול השבת לא נעשה לרצונם, עדיין יש עליהם איסור לקנות ולשלם עבור מה שיוצר בשבת משום איסור "לפני עיור" ומשום איסור מסייע, מכיון שלמחלל השבת עצמו אסור למכור את מה שייצר תוך כדי חילול שבת. אם כן, אליבא דה"כתב סופר" היה מקום לאסור לקנות ממי שחלב בשבת באיסור במזיד, מכיון שלו עצמו החלב אסור, וכן אסור לו למוכרו לאחרים, וממילא קנייתו על ידי אחרים יש בה משום איסור "לפני עיור".

ח. האם החולבים נחשבים לשוגגים או למזידים?

דבריו אלו של ה"כתב סופר" הינם הבסיס לאסור חלב שנחלב בשבת באיסור. מכיון, שכפי שנראה להלן, חילול השבת בחליבה לא נעשה לרצון המחלבה הרוכשת את החלב, הרי שגם אליבא דה"כתב סופר" אין עליה כל קנס; אלא שעל המחלבה יש עדיין, אליבא דה"כתב סופר", איסור משום "לפני עיור" או מסייע לדבר עבירה. אלא שדבריו אלו של ה"כתב סופר" מתייחסים רק למקרה שבו חילול השבת נעשה במזיד. במקרים שבהם מדובר בחילול שבת שנעשה בשוגג אין מקום לאסור, שהרי אין איסור על מעשה שבת לגבי מי שבישל או עשה איסור אחר בשוגג, שהרי גם לו עצמו (וקל וחומר לאחרים) מותר במקרה כזה ליהנות מהחלב מיד במוצאי שבת (שו"ע או"ח סי' שיח סע' א).

ייתכן ובמציאות ימינו נחשבים החולבים בשבת לשוגגים, מכיון שרוב הרפתנים טועים לחשוב שהאיסור בחליבה בשבת הוא האיסור להפעיל את המכונה החשמלית בשבת, אך אם המכונה תופעל ע"י שעון שבת הם סבורים שאין כל איסור בהרכבת הגביעים על עטיני הפרה, כלומר בעיקר מעשה החליבה בשבת. מקור הטעות נובע מכך שהם רואים שגם שכניהם הרפתנים שומרי התורה והמצוות חולבים בשבת, והם אינם מודעים לכך שאצלם יש סידורי שבת מיוחדים. כך שבחליבה עצמה הם שוגגים, והם אף סבורים שיש מצוָה לחלוב בשבת למניעת צער בעלי חיים. אם אמנם כך, ייתכן ובמציאות ימינו אין מקום לאסור את החלב שנחלב בשבת לאחרים, מכיון שהאיסור נעשה בשוגג.

ברור מאליו, שבמקרים אחרים שבהם איסור החליבה ידוע, אך יש מחלוקת לגבי אופן החליבה המותרת בשבת, הרי שאין כל מקום שהמחמירים הסבורים שאין להתיר לחלוב בדרך מסוימת, יחמירו על עצמם לאסור את החלב שנחלב ע"י מי שחלבו בדרך זו על פי הוראת רבותיהם, שהרי במקרה כזה, אף שלשיטת המחמירים החליבה נעשתה באיסור, אך אין כל מקום לקנוס את החולבים, שפעלו בהתאם להוראת רבותיהם.

ט. דין חלב שהיה אפשר לחלוב בהיתר

גם אם לא נקבל, שברוב המקרים כיום החולבים בשבת באיסור נחשבים לשוגגים או שמציאות זו תשתנה, ייתכן ויש סיבה נוספת להקל בחלב שנחלב בשבת באיסור – מכיון שניתן היה לחלוב את החלב בשבת בהיתר, ולמעשה, אין לנהנה ממנו במוצאי שבת כל הנאה מעצם חילול השבת, שהרי הוא יכול היה ליהנות מהחלב באותה מידה גם אם החלב היה נחלב בהיתר. זאת, בניגוד לתבשיל שבושל בשבת, שהאוכלו במוצאי שבת נהנה ממלאכה אסורה בשבת, שהרי אי אפשר להכינו בהיתר בשבת. לעומת זאת, בחלב שנחלב בשבת באיסור, אין לנהנה מהחלב במוצאי שבת כל עדיפות וכל נפקא מינה אם החלב נחלב בהיתר ע"י גוי או בדרכים מותרות אחרות, או שהחלב נחלב באיסור. ממילא, אי אפשר להתייחס למשתמש בחלב במוצאי שבת כמי שנהנה מחילול שבת

י. חילול השם

מהאמור עד כאן עולה, שיש מקום להקל בשימוש בחלב שנחלב בשבת באיסור. אלא שלמרות זאת, כדי שלא יהיה בשימוש כזה משום חילול השם, חלה עלינו חובת מחאה, שתבהיר באופן ברור וחד משמעי שהחליבה בשבת נעשית באיסור למורת רוחנו, ולמרות מחאתנו ורצוננו הגדול שהחליבה תעשה בהיתר ולא באיסור.

לענ"ד, אנו יוצאים ידי חובת מחאה זו באופן מהודר ומספיק בכך שאנו מבהירים לחולבים שאנו לא יכולים להשתמש בחלב שלהם לתוצרת מהדרין המיועדת לציבור המקפיד, ובכך הם מבינים היטב שהעובדה שהם חולבים באיסור גורמת למחלבות הקולטות את החלב שלהם ולמערכת הכשרות קשיים גדולים ביותר, שהרי אנו נאלצים להפריד את החלב שנחלב באיסור מהחלב שנחלב בהיתר – דבר שכרוך בהרבה מאוד הוצאות וקשיים. והעובדה שהמחלבה המייצרת את  מוצרי החלב מוכנה לשלם להם תוספת תשלום אם הם יקבלו על עצמם לחלוב בשבת באופן מותר – מבהירה להם מעבר לכל ספק שלא ניחא כלל לרוכשי החלב שהם חולבים באיסור, וממילא אנו יוצאים ידי חובת המחאה וההבהרה שהאיסור נעשה שלא לרצוננו ולמורת רוחנו, ואין כאן כל חשש לחילול השם. ואם אמנם את החלב עצמו יש להתיר מכל הטעמים שמנינו לעיל, וידי חובת מחאה אנו יוצאים בהבהרה הברורה של המחלבות לחולבים שהן היו מעוניינת מאוד שהחליבה בשבת תעשה כדין, הרי שלכאורה הצרכן עצמו פטור מחובת המחאה, וממילא אין לו כל סיבה להימנע מלהשתמש בחלב גם אם הוא נחלב באיסור. וקל וחומר אם מדובר בחלב שספק נחלב באיסור (שהרי ייתכן שהוא נחלב ע"י הגוי העובד בחלק גדול מהרפתות), וקל וחומר אם החלב הזה קרוב לודאי מעורב בכמות גדולה של חלב שנחלב בהיתר, וכפי שנראה בפרק הבא.

יא. דין תערובת חלב שנחלב באיסור

לאור מסקנתנו, שיש מקום רב להקל בשימוש בחלב שנחלב בשבת באיסור, אין מקום לדון בנושא תערובות חלב כזה. לכן הדברים שלהלן הינם רק בגדר סניף נוסף להיתר החלב שנחלב בשבת באיסור, למי שליבו לא שלם עם הנימוקים להיתר שהובאו לעיל.

ה"כתב סופר", שמחמיר באיסור מעשה שבת לאחרים, סבור שהקנס לגבי מעשה שבת מתייחס רק לתבשיל שנתבשל בשבת כמות שהוא, ובכל מקרה שבו יש בפנינו תערובת של מעשה שבת עם היתר – אין מקום לקנוס ולאסור את כל התערובת. יתירה מזו – אליבא דה"כתב סופר" מותר אף לכתחילה לערב את מעשה השבת שנאסר, ולפי דעתו "די לקונסו בעין, שלא יאכלנו עד שיערבו עם דבר מותר", ואם הוא ערב את מעשה השבת בהיתר – התערובת מותרת גם לו עצמו. לדעתו של ה"כתב סופר" מספיק לבטל את איסור מעשה שבת חד בתרי, ואין כל צורך לבטלו בשישים.

לפי זה ייתכן ששכרנו בייצור מוצרי 'מהדרין', על טהרת חלב שנחלב בימות החול בלבד או על טהרת החלב שנחלב בשבת בהיתר – יוצא בהפסדנו בכך שבמוצרים שבכשרות רגילה אין ביטול ברוב של החלב שנחלב באיסור. אלא שגם במציאות הקיימת נראה שתמיד יש ביטול ברוב של החלב שנחלב באיסור, מכיון שבכל מקום שבו אין השגחה ופיקוח על החליבה בשבת גם אם החלב נחלב בשבת כהלכה (ע"י גוי) הוא מעורב עם החלב שנחלב שלא כדין. כמו"כ, ברוב המקרים החלב שנחלב באיסור בשבת נאסף למיכל שיש בו כבר חלב שנחלב בהיתר ביום שישי, ולאותו מיכל יחלבו שוב במוצאי שבת חלב היתר גמור (ורק לאחר מכן החלב ייאסף ע"י המיכלית למחלבה), כך שעדיין סביר להניח שלמרות ההפרדה בין חלב שנחלב באיסור ובין חלב שנחלב בהיתר, החלב שנחלב באיסור מעורב תמיד בהרבה חלב היתר.

ועוד יש להסתפק, במקרה שאדם חולב באיסור שבת באמצעות מכונת חליבה כפי שמקובל היום, האם זה יחשב לחליבה בגרמא, באופן שהחלב לא ייאסר כדין חלב שנחלב באיסור שבת גמור. גם אם נאמר שחליבה במכונה נחשבת לחליבה בידיים, עדיין יש מקום לדון האם הדבר נכון רק לחלב שנחלב סמוך להרכבת הגביעים על עטיני הפרה (בכוח ראשון) – או גם לחלב שנחלב הרבה לאחר שהאדם הסיר את ידיו ממכונת החליבה. אם אנו מתייחסים רק למעט החלב שנחלב מיד לאחר הרכבת הגביעים כחלב שנחלב באיסור, כשכל שאר החלב שנחלב בהמשך לא נחשב לחלב שנחלב באיסור – הרי פשוט שכיום (גם במציאות שבה מפרידים חלב שנחלב בהיתר גמור לצורך ייצור מוצרי מהדרין) אין לנו כלל מצב של חלב שנחלב באיסור שאיננו בטל ברוב גדול. מבחינה זו יש הבדל גדול בין חלב שנחלב בשבת באיסור בחליבה ידנית, שכולו אסור, ובין חלב שנחלב בשבת באיסור ע"י מכונה החולבת בכח החשמל, שרובו מותר.

יב. דין כלים שבלעו חלב שנחלב באיסור

כפי שראינו, ה"כתב סופר" שמחמיר לאסור את מה שנעשה בשבת לאחרים כמו למחלל השבת עצמו בכל מקרה שבו חילול השבת נעשה דרך קבע, מיקל מאוד בכל מקרה של תערובת דבר שנעשה באיסור (אפילו חד בתרי ואפילו לערב לכתחילה). והוא הדין שהוא מיקל בנושא הכלים שבלעו דבר שנעשה באיסור בשבת – לדעתו הגזרה היא על התבשיל עצמו, אך אין מקום לגזור איסור גם על בליעת הכלים. ואע"פ שלגבי בישול נכרים נחלקו הפוסקים אם אזלינן בתר טעמא של חתנות שלא שייך בבליעה, או שמשווים את האיסור לשאר איסורים שיש בהם איסור בליעה, הרי שלדעתו, אין להשוות בישול נכרים, שנקבע כאיסור מוחלט, לאיסור מעשה שבת, שמלכתחילה נאסר עולמית רק למחלל השבת עצמו ולא לאחרים.

עם זאת, ה"כתב סופר" מודה שמדברי הרשב"א, המתיר כלים שבישלו בהם לחולה בשבת, משמע שקיים איסור בכלים שבישלו בהם בשבת באיסור, וכן הסיק מדברי הרשב"א המג"א על שו"ע. אלא שלדעת ה"כתב סופר" גם אם אמנם כך היא דעתו של הרשב"א, בנושא זה יש לילך אחר הרבים החולקים על הרשב"א ומקילים בכלים שבלעו מתבשיל שנתבשל בשבת באיסור. כך שהפה שהרחיב את איסור מעשה שבת גם לגבי אחרים שחילול השבת נעשה בעבורם – הוא הפה שהתיר את הכלים שנתבשל בהם מעשה שבת כזה.

image_printהדפסת מאמר