חלב בשנת השמיטה

הרב זאב וייטמן
רב תנובה

במכתב שנכתב באייר תשס"ח (שנת שמיטה) ע"י הרב יוסף יקותיאל אפרתי שליט"א בנושא כשרות החלב מפרות שאוכלות ספיחי שביעית כותב הרב אפרתי את הדברים שלהלן: "הנני שב על מה ששמעתי מרבנו שליט"א (הגרי"ש אלישיב זצ"ל) כי כל עוד שאין זו בהמה שנתפטמה כל ימיה באיסור הרי אין איסור מדינא של שתית החלב. עד כאן מה ששמעתי. ומכיוון שחלק גדול מהדברים הנאכלים ע"י הבהמה הינם גרעינים וכוספא מחו"ל הרי מדינא אין איסור בשתית החלב".

ממכתב זה עולה שכאשר יש מציאות של זה וזה גורם, כלומר, שהמזון המסייע ליצירת החלב מורכב הן ממזון אסור והן ממזון מותר – אין איסור על החלב דהוי זה וזה גורם שמותר. במכתב משמע שמתייחסים לאכילת הפרה בכל חייה ולא רק בתקופת ייצור החלב, וממילא זה כולל את כל מה שאכלה הפרה גם לפני שנת השמיטה שכולו היה היתר. וראה עוד במאמרו של הגר"מ גרוס שליט"א בקובץ בנתיב החלב ה' (עמ' 12 – בנושא מזון הפרות בפסח. ונדפס גם במאסף לענייני פסח בנתיב החלב ח עמוד 10) שמוכיח שיש ראשונים הסבורים שגם במקרה שכל המזון הינו איסור הנאה עדיין הדבר נחשב לזה וזה גורם מכיוון שבכל מקרה ביצירת החלב יש שותפות של
שני גורמים – האחד מזון הפרה והשני גוף הפרה עצמה ולכן גם אם כל המזון הינו מאיסור הנאה עדיין ייחשב לזה וזה גורם שמותר בגלל התרומה המותרת של גוף הפרה ליצירת החלב. וראה שם שהגר"מ גרוס מוכיח שכך פוסקים להלכה אלא שלגבי חמץ בפסח יש להחמיר מכיוון שבחמץ בפסח שאוסר במשהו לא אמרינן זה וזה גורם, אך לגבי איסורי הנאה אחרים ייחשב לזה וזה גורם, גם אם כל מאכל הבהמה הינו אסור באיסור ספיחין.

מכל מקום יש שהבינו ממכתב זה שדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל הייתה שכדי להתיר את החלב יש להקפיד על כך שרוב אכילת הבהמה יהיה מהיתר. דבר זה לא כתוב במכתב וגם לא מצינו בדין זה וזה גורם שבעינן רוב מההיתר אלא רק שמדובר בשני גורמים ליצירת הדבר שאחד מהם לא מספיק בפני עצמו. בכל אופן ברור שאם מתייחסים לאכילת הפרה בכל חייה יש רוב ברור של היתר, אבל גם אם נתייחס רק לאכילתה בזמן ייצור החלב, וגם אם לא נתייחס לגוף הבהמה כגורם ביצירת החלב ביחד עם גורם המזון, הרי שמתברר שרוב אכילתה של הפרה הינו ממזון שאין בו חשש ספיחים.

בבדיקה שעשינו בשמיטת תשע"ה התברר שרוב מאכל החולבות היה מיבוא ולא מגידולים מקומיים, ואם אנו לוקחים בחשבון גם את המים שהבהמה שותה שיש להם משמעות רבה ביותר ביצירת החלב הרי פשיטא שמדובר ברוב מוחלט גם אם כל מזון הפרה היה מגידולים מקומיים.

ויש להוסיף, שגם לגבי גידולים מקומיים כלל לא ברור שהכל אסור באיסור ספיחין הן משום שהנקצר למאכל בהמה לפני הבאת שליש (וכפי שקורה בחלק גדול מקציר שחת דגן וקציר לתחמיץ) לא נאסר באיסור ספיחין, והן משום שיש שזורעים לפני שנת השמיטה ובאופן שלא נאסר באיסור ספיחין, והן משום שיש כאלו המגדלים את גידוליהם על שטחים שלא שייכים ליהודים שגם בהם אין איסור ספיחין.

ועוד יש להוסיף, את הסבורים שאיסור ספיחין איננו בכלל איסורי הנאה אלא הוא איסור אכילה בלבד (ראה להלן), ולדעתם אין איסור להאכיל בהמה באיסור ספיחין.

ואמנם יש כאלו שדרשו להחמיר בעניין מחמת חשש מסייע ולפני עיוור שהרי אם נצרוך חלב כזה נמצאנו מסייעים בעקיפין זריעה בשביעית לצורך מאכל הפרות שמייצרות את החלב. על זה יש להשיב שתי תשובות: האחת – שאי צריכת מוצרי חלב בשביעית לא תביא לצמצום הזריעה לצורך מאכל הפרות אפילו לא במ"ר אחד. והשניה – זו פסיקת הגרש"ז אויערבך זצ"ל במנחת שלמה (חלק א מד), שגם מי שלא סומך על מכירת הקרקעות ולדעתו המכירה כלל לא חלה אינו עובר משום לפני עיוור ומסייע, כאשר המגדל סומך על היתר זה, שהותר לו ע"י הפוסקים עמם נתייעץ.

במכתב בנושא זה, שמפורסם להלן בקובץ זה, כותב הרב מרדכי עמנואל שליט"א, מגדולי המומחים בהלכות המצוות התלויות בארץ בכלל, ובהלכות שמיטה בפרט, כמה נימוקים שהוזכרו לעיל, והוסיף עליהם נימוקים נוספים להיתר החלב בשנת השמיטה, גם אם הפרות אוכלות ספיחין:

א. בספר בית אב להגאון רבי אליקים שלזינגר מסופר שבשמיטת תשי"ב יצא האדמו"ר ר' יואל מסטמר זי"ע להחמיר בזה בירושלים, אמנם הגרי"ז הלוי אב"ד דבריסק חתר למצוא היתר בזה משום זה וזה גורם, שהרי חלק ממאכל הבהמות הוא ללא חשש שביעית, ואפילו אם כל האוכל שניתן לה הוא ספיחין הרי הבהמה חייבת לשתות מים, ואם כן יש לנו זה וזה גורם [הספיחין האסורים והמיים המותרים] לתנובת החלב ומותר. ושב הגאב"ד מסטמר והודה לפסק הגרי"ז הלוי.

ב. אם הקציר לשחת היה לפני הבאת שליש, הרי דעת הר"ש סיריליו והחזון איש שדין השחת כתבן וקש שלא גזרו עליו איסור ספיחין.

ג. במקרה והקציר היה לאחר הבאת שליש, הרי שהגרעינים נאסרים משום ספיחין, אבל התבן והקש מותרים. לדעתו במקרה זה, מכיוון שהקש מותר הרי מותר ליתן את השיבולים לבהמתו, אף שיש בקש גם גרעינים. והוא מוסיף ששאלה כזו התעוררה במושב יסודות, והורה החזו"א שמותר לקצור את התבואה לאחר הבאת שליש והבהמה באה ואוכלת, ולא חשש שהבהמה אוכלת ספיחין. אמנם יש לחלק בין מצב שהתבואה זרוקה בשדה לבין מצב שמאכיל את הבהמה בידים בספיחים וצ"ע.

ד. גם לגבי גרעיני החיטה עצמם שהולכים למאכל בהמה, שבזה לדעת החזון איש ודאי שאין היתר להאביס את הבהמות, דעת "שער המלך" היא שאין איסור ספיחין בכלל איסור הנאה ולפי זה מצד איסור ספיחין מותר להאכיל בהמה בספיחי שביעית. והרב עמנואל מוסיף שעמדה זו מקבלת משנה תוקף אם מדובר באיסור דרבנן.

ה. לבסוף מעיר הרב עמנואל שלדעת החוששין לכשרות החלב יוצא, שאין נפקא מינא אם האכילו את הבהמה בספיחין לבין מקרה שהבהמה הלכה מאליה ואכלה ספיחי שביעית, שהרי בהמה רועה כדרכה בשביעית. והוא הדין אם גוי האכיל בהמתו בספיחי שביעית.

העולה מהדברים שאין חשש לגבי כשרות החלב בשנת השמיטה, אלא שבודאי עלינו להתאמץ בכל כוחנו לסובב את הדברים שתהיה שבת הארץ הולכת ונקבעת במלוא קדושתה בארץ הקודש, ושרבים ככל שניתן יימנעו מזריעה אסורה בשביעית. ואמנם יש כמה וכמה גיבורי כח עושי דברו שראויים למלוא ההערכה שנכונים לקחת על עצמם סיכון לא קטן וזורעים שטחים עצומים לפני שנת השמיטה לצורך מאכל בהמה על מנת להימנע מאיסורי השביעית ולקיים את מצוות השמיטה כמאמרה.

 

שתיית חלב מבהמות שנתפטמו מספיחי שביעית
מכתבו של הרב מרדכי עמנואל

א. כב' כתב לעורר שיש בעיה הלכתית בשתיית חלב מרפתות שמאביסות את הפרות החולבות בספיחי שביעית. עוד ציין ששאלו את הגרי"ש אלישיב שליט"א בעניין, והגריש"א אמר שאכן יש בעיה באם רוב המזון הוא מספיחי שביעית עכ"ל. ועכשיו טוען כב' בדקו ומצאו שרוב מאכל הבהמות הוא מספיחי שביעית!

ב. כב' ודאי מכיר את דברי המשנה ברורה בסוף סימן תמח המביא מחלוקת אחרונים בדבר, לגבי בהמה שנתפטמה בחמץ בפסח, האם מותר לשתות את חלבה, ודעת הישועות יעקב להקל. לפי זה ברור, בדרגת כשרות רגילה, אין חשש בדבר, אלא כפי הנראה שכב' מעורר שמצד דרגת מהדרין ראוי להחמיר.

בספר בית אב להגאון רבי אליקים שלזינגר שליט"א מספר שבשמיטת תשי"ב יצא האדמו"ר ר' יואל מסטמר זי"ע להחמיר בזה בירושלים, אמנם הגרי"ז הלוי אב"ד דבריסק חשש לבריאותם של ילדי ירושלים, ולכן חתר למצוא היתר בזה משום זה וזה גורם, שהרי חלק ממאכל הבהמות הוא ללא חשש שביעית, ואפילו אם כל האוכל שניתן לה הוא ספיחין הרי הבהמה חייבת לשתות מים, ואם כן זה [ספיחין] וזה [המים] גורם לתנובת החלב ומותר. ושב הגאב"ד מסטמר והודה לפסק הגרי"ז הלוי.

ג. אלא שיש לעורר על פסק הגרי"ז הלוי מדברי המרדכי ביבמות שהביא דעת רבנו יקר שאין מאכילין בהמת ישראל תרומה כי בשרה נאסר הואיל ונתפטמה באיסור מתרומה אסורה, ומדוע לא נאמר זוז"ג מותר?! וכנראה שזו כוונת הגרי"ש אלישיב שמי שחושש לדברי רבינו יקר, הרי החשש הוא דוקא במאכילה רוב ספיחין ולא במיעוט. ובזה יתרץ רבנו יקר את הקושיא במרדכי כיצד אוכלים תרנגולת הרי נמצא אוכל שרצים, אלא י"ל שדוקא ברוב מאכלה חושש רבינו יקר שהבשר נאסר.

ונראה שהגרי"ז כלל לא חשש לדברי רבנו יקר, שהרי התוספות דחו דבריו, אלא כוונתו לחלק בין המנהג הרווח להחמיר בחלב של בהמה שנתפטמה בחמץ בפסח לדין חלב של בהמה שנתפטמה בספיחי שביעית. והחילוק הוא כנראה, שלפי הגרי"ז אף במים ששותה הבהמה בפסח יש לחשוש שנתחמצו בכל שהוא חמץ, ע"י שנפל מפיה חמץ למים, ואם כן שוב לא הוי זה וזה גורם. אמנם בספיחי שביעית המים אינם נאסרים בכל שהוא, אף אם נפל בהם גרגרי ספיחים.

ד. לעיקר החשש שספיחי שביעית אוסרים, יש לשאול מדוע לא חששו לדיני קדושת שביעית שיחולו בחלב, והביאור בזה כמו שכתבו התוספות במנחות סט, שאמרינן שהואיל ונעשת מצוותו פקעה קדושתו, ואם פירות שביעית נאכלו ע"י בהמה פקעה קדושתו, אמנם לגבי איסור ספיחין לא אמרינן דין נעשה מצוותו.

והנה דעת הגאון בעל המעדני ארץ שדין ספיחים תלוי בדיני קדושת שביעית וכל שלא חלה קדושת שביעית בגידולים אין בהם קדושת שביעית. לפי דעת המעדני ארץ יצא, שהואיל ופקעה קדושת שביעית מהספיחין גם פקע איסורם מבחינת איסור ספיחין. לפי זה לדעת המעדני ארץ יש צד שכלל אין שאלה של איסור ספיחין בחלב שהרי הואיל ופקעה קדושתם פקעה איסורם.

ה. עוד יש לדון, לגבי איסור ספיחים בתבואה שנזרעה בשביעית ונקצרה. דאם הקציר לשחת היה לפני הבאת שליש, הרי דעת הר"ש סיריליו והחזון איש שדין השחת כתבן וקש שלא גזרו עליו איסור ספיחין. אמנם אם הקציר היה מאוחר יותר לאחר הבאת שליש, אזי הגרעינים אסורים משום ספיחין והתבן והקש מותרים. אמנם יש לדון לגבי שיבולים שנקצרו לשחת ויש בהם גם קש וגם גרגרים האם אסור להאכיל לבהמתו, ולכאורה כיון שהקש מותר הרי מותר ליתנו לבהמתו, ואף שיש בקש גם גרעינים, הרי האדם מאכיל את הבהמה בקש. ואכן עובדה הוי במושב יסודות, והורה החזו"א שמותר לקצור את התבואה לאחר הבאת שליש והבהמה באה ואוכלת, ולא חשש שהבהמה אוכלת ספיחין. אמנם יש לחלק בין מצב שהתבואה זרוקה בשדה לבין מצב שמאכיל את הבהמה בידים בספיחים וצ"ע.

ו. אמנם לגבי גרגרי החיטה עצמם שהולכים למאכל בהמה, בזה לדעת החזון אי"ש ודאי שאין כל היתר להאביס את הבהמות, אמנם דעת שער המלך שאין איסור ספיחין בכלל איסור הנאה ולפי זה מצד איסור ספיחין מותר להאכיל בהמה בספיחי שביעית.

ז. לדעת החוששין לכשרות החלב יוצא, שאין נפקא מינא אם האכילו בהיתר את הבהמה בספיחין לבין שהלכה הבהמה מאליה ואכלה ספיחי שביעית, שזה מותר שהרי בהמה רועה כדרכה בשביעית. והוא הדין אם גוי האכיל בהמתו בספיחי שביעית. ובאמת יקשה לרבנו יקר מדוע לא מצינו מפורש שאסור להאכיל בהמתו בספיחי שביעית בגלל החשש לכשרות החלב, כמו שמצינו הלכה מפורשת לדעתו בתרומה. וצ"ע.

ונראה שבתרומה עיקר איסור שגזרו חכמים הוא לדעת רבנו יקר בגלל כשרות הבשר של הבהמה, [כי ברור שלדעת רבנו יקר לא הוי איסור תורה לאכול את הבהמה שנתפטמה בתרומה], ואילו בשביעית עיקר האיסור הוא מצד גזרת ספיחי שביעית, אלא שיוצא מזה גם נפקא מינא לגבי החלב של הבהמה, ובזה י"ל שהוי גזרה לגזרה, שלא גזרו חכמים.

כל זה כתבתי לעורר את לב המעיין לאחר שכב' העלה את השאלה הלכה למעשה.

מרדכי בן רבי שמואל עמנואל

image_printהדפסת מאמר