חיוב המתנת שש שעות אחר אכילת גבינות המצויות בשוק

הרב אברהם יחזקאל קעללמאן
כולל אברכים דחסידי באבוב, ברוקלין ניו יורק יצ"ו

א. דברי הפוסקים בחיוב המתנה אחרי גבינה קשה
ב. המתנת ו' שעות אחר גבינות שבימינו – והמציאות בזה
ג. דין תבשיל שיש בו גבינה
ד. מסקנות למעשה

א. דברי הפוסקים בחיוב המתנה אחרי גבינה קשה

ביו"ד סי' פ"ט (סע' א') פסק השו"ע, אכל בשר לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות. ויש בזה ב' טעמים בדברי הראשונים: א' משום דהבשר מוציא שומן ונמשך הטעם עד זמן ארוך, כשי' רש"י; ב' דבשר שבין השניים מקרי בשר, כשי' הרמב"ם. וקי"ל להחמיר כשני הטעמים. וכתב שם השו"ע (סע' ב'), אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר מיד, והיינו משום דבגבינה לא שייך ב' טעמים הנ"ל, דגבינה אין טעמה נשאר בפה, וגם אינה נשארת בין השיניים. אך הרמ"א הביא דעה דס"ל דגבינה קשה דינה כמו בשר, וכתב דכן דנוהגין שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה בשר.

והמעיין במקור הדברים יראה, דהטעם להחמיר בגבינה קשה, משום דגם בגבינה קשה יש את שני טעמים הנ"ל. בדברי האו"ה מבואר דעיקר הטעם משום דבגבינה קשה נמשך הטעם, וכמ"ש בזה"ל: "מדת חסידות ופרישות ונכון לכל בעל נפש שלא לאכול בשר אחר גבינה ישנה, לפי שממשיך הטעם שלו בפה זמן ארוך, ונמצא אוכל טעם בשר וחלב יחד". והרמ"א בתו"ח (כלל ע"ו ע"ז אות ב') הביא שיטת או"ה דטעם החומרא הוא משום גבינה שבין השיניים, וכמ"ש בזה"ל: "אבל אם אוכל גבינה ישנה שעברו עליה ששה חדשים או גבינה המתולע מדת חסידות לנהוג כחומרת מהר"ם כי נדבק בין השיניים". וכן הוא בדרכ"מ וז"ל: "וכן הרבה נוהגין שלא לאכול בשר אחר גבינה קשה הנדבקת בין השיניים".

והנה הט"ז שם (סק"ד) כתב דאין להחמיר אלא אחר גבינה מתולעת, או אחר גבינה שהעמדה בקיבה (היינו גבינה שעמדה בקיבה וגם ישנה ו' חדשים), דבגבינות הללו נמשך הטעם בפה זמן רב. והש"ך שם (סקט"ו) כתב דכל גבינה שהיא ישנה ו' חדשים נחשבת גבינה קשה, ויש להמתין אחריה ו' שעות.

וביאר שם הפרמ"ג (מש"ז ד') דנחלקו מה הטעם שיש להמתין אחר גבינה קשה. דדעת הט"ז, דרק משום שנמשך הטעם יש להמתין אחר גבינה קשה, אבל חשש של בין השיניים ליכא בגבינה, דגבינה בין השיניים לא מקרי גבינה, דרק בבשר גלי לן קרא דהבשר עודנו בין שיניהם, דבשר בין השיניים נקרא בשר, משא"כ גבינה אף אם נשאר בין השיניים לא מקרי גבינה. ולכן ס"ל דבגבינה שלא עמדה בקיבה ואינה מתולעת, אף שהיא ישנה ו' חדשים והיא קשה ונשארת בין שיניים, מ"מ א"צ להמתין, דגבינה שלא עמדה בקיבה ואינה מתולעת לא נמשך טעמה, ולכן צריך להמתין רק בגבינה מתולעת, או גבינה שהועמדה בקיבה, דבגבינות הללו נמשך הטעם.

אמנם דעת הש"ך (סקט"ו) דיש להמתין אחר כל גבינה שהיא ישנה ו' חדשים, דס"ל דגבינה בין שיניים נמי מקרי גבינה, ולכן אפי' לא הועמדה בקיבה ולא נמשך הטעם, מ"מ כיון דישנה ו' חדשים והגבינה קשה ונדבקת בין השיניים, יש להמתין אחר גבינה כמו אחר בשר.

ונחלקו בזה הראשונים. דעת או"ה (סי' מ' אות י') דגבינה שבין השיניים לא מקרי גבינה, וכמ"ש הט"ז דגם בבשר בין השיניים לא הוי קרינן ביה בשר אי לאו דגלי לן קרא הבשר עודנו בין שיניהם. אבל בדברי הרשב"א (תוה"ב ב"ג שער ד', הוב"ד בב"י או"ח סי' קע"ג) מבואר דמקרי גבינה.

ולמעשה כתב הפרמ"ג (מש"ז שם) דראוי להחמיר כשי' הש"ך, וכמ"ש הפר"ח (סקט"ז), וכן נראה מסתימת דברי האחרונים דראוי להחמיר בכל גבינה קשה אפי' לא עמדה בקיבה, עי' חכמ"א (כלל מ' דין י"ג) קיצור שו"ע (סי' מ"ו סע' י"א) מ"ב (סי' תצ"ד שעה"צ סקט"ו, ובנדחי ישראל פל"ג).

היוצא מזה דעת הפוסקים להחמיר בגבינה ישנה ו' חדשים אפי' לא הועמדה בקיבה, או בגבינה מתולעת אפי' לא שהתה ו' חדשים. אבל גבינה שאינו ו' חדשים, וגם אינה מתולעת אין להחמיר כלל.

ב. המתנת ו' שעות אחר גבינות שבימינו – והמציאות בזה

בקובץ עץ חיים חוברת י"ד (עמ' צ"ט) האריך הגאון ר' יעקב שלמה מאזעסזאהן שליט"א מעיה"ק ירושלים בענין המתנת שש שעות אחר גבינה צהובה הרגילה המיוצרת בימינו. וכתב דגבינה צהובה שבימינו תלוי במחלוקת הנ"ל: דלשי' הט"ז א"צ להמתין, דבגבינות שלנו הטעם לא נמשך, שאין לה חריפות של גבינות וחמיצות שלהן, ואף אם היא ישנה ו' חדשים אין לה חריפות; אבל לשי' הש"ך צריך להמתין בגבינות שלנו, דגם גבינות שלנו קשות הן, ולכן יש בהן חשש של בין השיניים. וכיון דקי"ל להחמיר כשי' הש"ך, יש להמתין אחר גבינה שלנו. וכתב דאפי' אם אינה ישנה ו' חדשים ג"כ יש מקום להחמיר, דגבינות שלנו עשויות באופן מלאכותי, וזה ממהר את יצירת הגבינה ואת פעולת היישון, וא"כ אף קודם ו' חדשים היא דומה קצת בקושיה לגבינה המיושנת ו' חדשים בזמן הראשונים והשו"ע, וא"כ הוא בכלל גבינה קשה שנדבק בין השיניים, ויש להמתין אחריה ו' שעות.

והנה מש"כ הרה"ג הנ"ל דגבינות שלנו עשויות באופן מלאכותי, וא"כ אף קודם ו' חדשים דומה בקושיה לגבינה המיושנת ו' חדשים בזמן הראשונים והשו"ע. אין המציאות כדבריו, וכפי אשר בררתי אצל המומחים בדבר, דסדר עשיית גבינות היום הוא שמעמידים אותן בחומרים כימיים הדומים ממש לקיבה טבעית, והגבינות נעשות באותו אופן שעשו בכל דורות, ואינן חזקות וקשות יותר מגבינות שנעשו מקיבה טבעית, ואין החומרים הכימיים ממהרים כלל את פעולת היישון, והגבינות של היום הן בדיוק כמו הגבינות שהעמידו בקיבה טבעית.

והמציאות היא, דרוב הגבינות הצהובות שבימינו אינן קשות, ותהליך היישון שלהן הוא לכל היותר רק שני חדשים, וגם אינן חריפות מתוך יושנן, ואין טעמן נמשך בפה, ובין להש"ך ובין לט"ז א"צ להמתין עליהן ו' שעות.

ואף דשייך לפעמים בגבינות הללו שכבר עברו ו' חדשים מזמן עשייתן, שאף שלא נתישנו אלא שני חדשים, אבל עד שבא להחנות ועד שקונה הגבינה עברו עליה עוד שני חדשים, ולפעמים מחזיק הגבינות בביתו לשני חדשים, וא"כ כבר עברו ו' חדשים מזמן עשיית הגבינה, מ"מ בדרך כלל בעיר ניו יורק מגיעה הגבינה לחנויות מיד לאחר האריזה, ועד ג'-ד' חדשים לאחר הקניה עדיין לא עברו על הגבינה ו' חדשים, וא"כ א"צ להמתין ו' שעות.

ובאופן שכבר עברו ו' חדשים מזמן עשיית הגבינה, יש מקום לומר דאפ"ה א"צ להמתין ו' שעות, דמש"כ האו"ה דאחר גבינה ישנה של ו' חדשים יש להמתין ו' שעות, היינו באופן שהגבינה נתישנה ו' חדשים, אבל בגבינות שלנו שתהליך היישון של גבינות אינו רק כשני חדשים, ואחר גמר עשייתן אורזים אותן בפלסטיק כדי שתחזיק טריותן לזמן ארוך, ועי"ז שוב כמעט אינן מתישנות, והן דומות בקושיין ובטעמן לגבינה שאינה ישנה, ולכן י"ל שאינן בכלל גבינה קשה, וא"צ להמתין ו' שעות.

אך יש סוברים דכיון דסו"ס הגבינות מתישנות קצת גם לאחר האריזה, וגם כשהן בתוך מקרר, דעדיין הבקטריות חיות אף בתוך המקרר, וכמו שהעידו חכמי המדע דגבינות מתיישנות אף לאחר האריזה ובתוך המקרר, לכן ס"ל דאם כבר עברו ו' חדשים מזמן עשיית הגבינה דינה כגבינה קשה. ואף שאין יישון זה דומה לאופן היישון של גבינה שנמצאת מחוץ לאריזה ומחוץ למקרר, סו"ס הפוסקים נתנו שיעור של ו' חדשים, וכיון שגבינה זו התישנה ו' חדשים, והאריזה והמקרר לא הפסיק פעולת ההתישנות, א"כ גם בכה"ג יש להמתין ו' שעות.

אמנם י"ל כיון דהתישנות זו אינו אלא בדבר מועט, וכמו שהעידו בזה חכמי המדע, וגבינה שתהליך עשייתה בב' חדשים, והתיישנה באריזה עד ו' חדשים, אינה דומה לגבינה שהתישנה ו' חדשים מחוץ לאריזה, לכן אינו בכלל מש"כ הפוסקים להמתין ו' שעות אחרי גבינה קשה של ו' חדשים, שהם דיברו מגבינות שנתישנו באופן רגיל, משא"כ בנתישנו בתוך האריזה, שטעמן לא נשתנה אלא מעט, וגם לא נעשו קשות, ואדרבה המיצרים אותן אינם רוצים שישתנה טעמה וקשיה של הגבינה לאחר האריזה, לכן אין דינן כגבינה קשה, וא"צ להמתין ו' שעות.

וכעין זה כתבו כמה אחרונים שרוב הגבינות שלנו אינן קשות, וכמו שהביאו להגדיר בשם הגר"א קוטלער זצ"ל (עי' בהגהות שבסו"ס יד יהודה דפוס החדש, וע"ע במגילות ספר סי' פ"ט סק"ה) דגבינה קשה מקרי גבינה שא"א לחותכה אלא ע"י מגרדת של ברזל הנקרא ריב אייזן, וכמבואר במס' שבת (דף קכ"א ע"ב) מגירה לגרד בה גבינה, ורוב גבינות שלנו אינן קשות כ"כ. ועי' כיוצ"ב בס' מעשה איש (ח"ה עמ' כ"ב) בשם חזון איש, ובס' פתחי הלכה (דף ק"ח) בשם הגאון אב"ד דעברעצין זצ"ל בעמח"ס שו"ת באר משה. וכנ' דכוונתם כנ"ל, דקאי על גבינות שעצם ההתישנות הוא פחות מו' חדשים, אלא שאח"כ עברו עליהן ו' חדשים לאחר האריזה, לזה ס"ל דכיון שזמן עשייתן לא היה בו' חדשים אינן בכלל גבינה קשה, ורק אם זמן עשייתן הוא ו' חדשים, אז הן קשות מאוד והן בכלל גבינה קשה.

ובזה יובן מש"כ במעשה איש (שם) בשם הגרח"ק שליט"א, שהחזו"א א"ל שאחר אכילת גבינה צהובה א"צ להמתין ו' שעות, אלא אם עמדה הגבינה שנה תמימה, דאז הוי גבינה קשה, ע"כ. ונראית כוונתו, שאם כבר עברה שנה תמימה מזמן עשיית הגבינה, בכה"ג אף אם עצם ההתישנות הוא בפחות מו' חדשים ואח"כ ארזו אותה, מ"מ כיון שכבר נתישנה שנה תמימה, דומה לגבינה שנתישנה לו' חדשים, והוי בכלל גבינה קשה.

והיוצא מזה דע"פ רוב סתם גבינה לא עברו עליה ו' חדשים מזמן עשייתה, וא"כ בודאי א"צ להמתין עליה ו' שעות. ובאופן שעברו ו' חדשים מזמן עשייתה נחלקו בזה: י"א כיון שזמן עשייתן היה בפחות מו' חדשים, ואח"כ היו ארוזות בתוך המקרר, לכן א"צ להמתין ו' שעות; וי"א כיון דס"ס נתישנו, וגם בתוך האריזה ובתוך המקרר נמשכת פעולת ההתישנות, לכן צריך להמתין ו' שעות.

ויש אופן שאפי' אם עברו יותר מו' חדשים מזמן עשיית הגבינה, מ"מ לא נתיישנה הגבינה בזה. והוא בגבינות שהן מותכות, דהיינו שנעשו באופן שנתבשלה הגבינה בתוך תהליך עשייתה, וגבינות כאלו לא שייך כלל שיתישנו, שע"י הבישול נהרגים כל הבקטריות ולא משתנות כלל עם אורך הזמן. וכן הוא בגבינה הנקראת גבינה אמריקאית. גבינה זו נעשית מתערובת של גבינת צ'דר עם חלב ועוד דברים, ובשעת העשייה מבשלים כל הדברים יחד. והגבינת צ'דר שממנה נעשית גבינה זו לא נתישנה לששה חדשים. וא"כ אף אם אחר גמר התהליך נתישנה הגבינה האמריקאית בתוך האריזה לזמן ארוך יותר מו' חדשים, לא הוי בכלל גבינה קשה, דכיון שכבר נתבשלה לא שייך שתתישן ותתקשה.

וכמו"כ גבינות ששמים אותן בתוך מקפיא, אם זמן ההקפאה היה בתוך ו' חדשים מזמן עשיית הגבינה, אפי' אם במשך זמן שהייתו בתוך המקרר עברו עליה ו' חדשים, מ"מ כיון שהן קפואות לא שייכת פעולת היישון, ולא משתנה הגבינה כלל מכמות שהיתה בשעה ששמו אותה בתוך המקפיא, ואין דינה כגבינה ישנה. ולפי"ז בפיצה וכדומה, שבזמן עשייתה הגבינה היא תמיד פחות מו' חדשים, אע"פ שמונחת בתוך המקפיא לזמן ארוך, א"צ להמתין ו' שעות, דבתוך המקפיא לא שייך שתתישן הגבינה.

אמנם יש מיעוט גבינות שהן נקראות גבינות קשה, ומהן יש גבינות שמתישנות ששה חדשים, היינו ששוהות ששה חדשים בתהליך העשיה, כמו גבינה פרמז'ן, וכן הגבינות הבאות מאירופה, כמו גבינה שווצרית או צ'דר חריף, אמנטל וגבינות הללו הן באמת קשות מאד, וגם טעמן חריף וחמוץ, ובודאי צריך להמתין אחריהן ו' שעות. אמנם רוב הגבינות הנפוצות אינן בגדר זו וכנ"ל.

והיוצא מכל זה, דאחר סתם גבינה הנפוצה בימינו א"צ להמתין ו' שעות. ואם כבר עברו ו' חדשים מזמן עשייתה נחלקו בזה, דיש מצריכים להמתין שש שעות, וי"א שאם תהליך היישון היה פחות מו' חדשים דא"צ להמתין. ואחר גבינה ישנה ששהה בתהליך היצור ו' חדשים, לכו"ע צריך להמתין ו' שעות.

ג. דין תבשיל שיש בו גבינה

וכל זה בגבינה קשה כמו שהיא, אבל בתבשיל שיש בו גבינה קשה, הביא שם הרה"ג מאזעסזאהן הנ"ל דברי היד יהודה (פיה"ק סק"ל) שכתב להקל בגבינה קשה שנתרככה, ונתקשה בדבריו דלפי שי' האו"ה והט"ז דצריכים להמתין אחר גבינה קשה משום שנמשך הטעם מה מהני מה שנתרככה (וכן הק' הבדה"ש ס"ב ביאורים ד"ה וכן נוהגים). והביא שם בשם חכם אחד דכוונת היד יהודה היא דוקא בתבשיל של גבינה, היינו במאכל שנתערב בו גבינה קשה, דבכה"ג אין חשש שנמשך הטעם עי"ש. וכן מבואר בדברי היד יהודה להמעיין שם בדבריו.

והנה הרה"ג הנ"ל האריך לבאר שי' או"ה, וכתב שדעת האו"ה דטעם הסוברים שצריך להמתין אחרי אכילת בשר משום בשר שבין השיניים, וכדעת הרמב"ם, אין הכוונה שנשאר גוש קטן של בשר בין השיניים, שבזה פשיטא שצריך להמתין, אלא שהכוונה היא לשכבת שומן של בשר שנדבק בשיניים, וגם שכבת בשר זו נחשבת כבשר, וממנה נמשך טעם בשר בפה עד שש שעות יע"ש.

וכתב דדבר זה, אי גבינה שבין השיניים נחשבת לגבינה, הוא מחלוקת הפוסקים, ונחלקו בו הראשונים או"ה והרשב"א. וא"כ לכאורה היה אפשר להקל ולומר, שהוא ספק משום מחלוקת זו. אך למעשה אין להקל בזה, משום דשיטת האו"ה בנויה על מהלך שונה בהבנת דברי הגמ' בבשר שבין השיניים. ולפי מה דקי"ל דלא כאו"ה אלא שהטעם הוא כפשוטו, שחוששים על גוש קטן של בשר שנשאר בין השיניים, א"כ גם בגבינה יש לחוש לזה, ולכן יש להחמיר ולהמתין ו' שעות, עכתו"ד.

אמנם המעיין באו"ה יראה בהדיא שמדבר על בשר ממש שמונח בין השיניים. וכמ"ש שם (אות ה') בשם הסמ"ק אפי' בסעודה אחריתי אם יודע שיש בשר בשיניו צריך לנקרו משם, דהבשר בין שיניו נידון כבשר, דכתוב הבשר עודנו בין שיניהם. וכן ממה שהביא שם (אות י') דברי המרדכי בשם מהר"ם שהחמיר בבשר אחר גבינה משום שפעם אחת מצא גבינה בין שיניו. וכן מבואר ממש"כ שם (אות ב') דאחר תבשיל מבשר או משומן של בשר צריך להמתין אע"פ שלא נדבק בין השיניים מ"מ טעם של שמנונית נמשך בפיו, ואי כדברי הכותב דבשר בין שיניים היינו שכבת בשר, א"כ גם בתבשיל שייך בשר בין השיניים.

אלא דברי או"ה הם כפשוטן, דיש מציאות של בשר שבין השיניים, וס"ל דזה גזה"כ בבשר, אבל בגבינה דלא גלי לן קרא, אף אם נשאר גבינה בין שיניו לא מקרי גבינה.

הט"ז שם הביא דברי האו"ה שכתב דאין איסור בבשר אחר גבינה, דדוקא טעם בשר בפה, מאחר שעיקרו נקרא בשר שייך למגזר בו אטו בשר בחלב, ורק מצד מדת חסידות יש ליזהר. ואח"כ כתב הט"ז דלדעת הרמב"ם שטעם המתנת ו' שעות הוא משום בשר שבין השיניים, לא שייך דין זה בגבינה, דגבינה שבין השיניים לא מקרי גבינה, אבל לשי' רש"י דטעם המתנת ו' שעות הוא משום שהבשר מוציא שומן ונמשך הטעם, פשיטא שיש לאסור גם בגבינה שהטעם שלה נמשך זמן רב.

וביד יהודה (פיה"א סק"ד)נתקשה בזה, דמש"כ הט"ז דגבינה שבין השיניים לא מקרי גבינה, הם דברי האו"ה, והאו"ה כתב דדוקא בבשר מאחר שעיקרו נקרא בשר שייך למגזר בו אטו בב"ח, היינו כיון שמה שבעין נקרא בשר, מקרא דהבשר עודנו בין שיניהם, לכן גם טעמו בפיו נקרא בשר, אבל גבינה כיון שגם מה שבעין בפיו לא נקרא גבינה, כש"כ טעמו. הרי שלסברת האו"ה גם טעם גבינה שנמשך בפיו לא נקרא גבינה, וכש"כ הוא מגבינה שבין השיניים, ואם הט"ז מקל בחשש גבינה שבין השיניים, כש"כ שיש להקל בחשש שהטעם נמשך בפיו, וא"כ למה החמיר הט"ז בגבינה שנמשך הטעם לחוש לשי' רש"י, הרי לפי שיטתו שגבינה בין השיניים לא נקראת גבינה, גם בזה יש להקל.

וכדי לבאר דברי הט"ז נקדים מקור הדברים בדברי הגמ' (חולין ק"ה): "אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה". ורש"י פי' משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו. והרמב"ם פי' הטעם מפני הבשר של בין השיניים שאינו סר בקינוח.

ואח"כ ממשיך הגמ' שם: "א"ל רב אחא בר יוסף לרב חסדא: בשר שבין השיניים מהו? קרי עליה: 'הבשר עודנו בין שיניהם'". ורש"י פי' שזהו שאלה חדשה, דרב חסדא קאי על טעם הבשר הנדבק בפה, ורב אחא שאלו מה דין של חתיכת בשר שנשאר בין השיניים, האם דינה כבשר, ואסור לאכול גבינה עד שיטלנה. וע"ז תי' לו רב חסדא מקרא דהבשר עודנו בין שיניהם, דבשר בין השיניים מקרי בשר. אבל לדעת הרמב"ם שדברי רב חסדא קאי על בשר שבין השיניים, א"כ אין כאן שאלה חדשה, אלא הוא המשך לתחילת דברי רב חסדא, וכמו שהסביר שם המהר"ם (וכעינ"ז ביד יהודה פיה"א סק"א), דרב אחא הקשה לרב חסדא הלא בשר בין השיניים מהו, ר"ל שאינו נחשב לכלום, וע"ז תי' לו רב חסדא מקרא דנקרא בשר, לכן שפיר אמרתי דאכל בשר אסור לאכול אחריו גבינה.

ובדעת האו"ה נראה דפי' סוגית הגמ' כרש"י, שיש כאן שני דינים: מקודם אמר רב חסדא דאכל בשר אסור לאכול גבינה משום שבשר טעם שלו נמשך בפיו זמן ארוך; ואח"כ שאל רב אחא בשר שבין השיניים מהו, היינו מהו דין חתיכות בשר שבין השיניים, וע"ז תי' לו רב חסדא דנקרא בשר מקרא דהבשר עודנו בין שיניים. וס"ל להאו"ה דדין הראשון של רב חסדא תלוי בדין השני. דכיון דס"ל דבשר שבין השיניים נקרא בשר, מקרא דהבשר עודנו בין שיניהם, לכן גם טעם בשר שנשאר בפה זמן ארוך דינו כבשר, מאחר שחתיכת בשר שבין השיניים נקרא בשר, ה"ה טעם בשר שבפה נקרא טעם, ושייך לגזור בו אטו בשר בחלב.

ועפי"ז ס"ל להאו"ה, דכל זה בגבינה אחר בשר. אבל אכל גבינה מותר לאכול אחריו בשר. דדוקא בבשר מאחר שעיקרו נקרא בשר שייך לומר שגם טעמו בפיו נקרא בשר; אבל גבינה כיון שגם מה שבעין בפיו לא נקרא גבינה, כש"כ טעמו לא נקרא גבינה, ולכן מדינא ליכא איסור בגבינה אחר בשר, ורק משום מדת חסידות כתב להחמיר.

אבל הט"ז ס"ל בדעת רש"י שהשני דינים אינם תלוים זה בזה, וכדמשמע מדברי הגמ', דהא דאכל בשר אסור לאכול גבינה אחריו, כיון שבשר טעם שלו נמשך בפה זמן ארוך, אינו תלוי בזה דבשר שבין השיניים מקרי בשר, אלא ס"ל דטעם של בשר דינו כבשר, דכיון שהאדם מרגיש בפיו הטעם של בשר, הוי כאילו אוכל בשר עם חלב, ואפי' אי לאו דגלי לן קרא דבשר שבין השיניים מקרי בשר, ג"כ אסור לאכול גבינה אחר בשר, כיון דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו, הוי כאוכל בשר וחלב יחד.

ועפי"ז כתב הט"ז, דא"כ ה"ה בגבינה ישנה שנמשך טעמה. דאף דבגבינה לא גלי לן קרא דבין השיניים מקרי גבינה, מ"מ המציאות הוא דגבינה ישנה שהעמידה בקיבה או שהיא מתולעת נמשך טעמה, וא"כ דומה לבשר, דמה לי אוכל גבינה כשיש בפיו טעם בשר, לאוכל בשר כשיש בפיו טעם גבינה. לכן ס"ל להט"ז דלשי' רש"י פשיטא שיש לאסור גם בגבינה שטעם שלה נמשך זמן רב, ומשו"ה בעינן להמתין אחר גבינה קשה ו' שעות, משא"כ לשי' האו"ה מדינא א"צ להמתין, והוא רק מדת חסידות, ושפיר מובן דברי הט"ז.

ד. מסקנות למעשה

א. סתם גבינות המצויות זמן ההתישנות שלהן הוא פחות מו' חדשים, וכל משך זמן עשייתן הוא בימים מועטים, ובתוכן גבינות מונסטר, מוצרלה וצ'דר, ואינן בכלל גבינה קשה לכו"ע. וכן גבינה שווצרית הנעשית במדינת וויסקונסין או בשאר מקומות בארה"ב, אינה בכלל גבינה קשה לכו"ע.

ב. בערים הגדולות, כמו ניו יורק וכדומה, בדרך כלל מגיעה הגבינה לחנויות מיד לאחר האריזה, ועד ג'-ד' חדשים לאחר הקניה עדיין לא עבר על הגבינה ו' חדשים, אינה בכלל גבינה קשה לכו"ע.

ג. באופן שכבר עברו על גבינות הללו ו' חדשים מזמן עשייתן, היינו שהיו מונחות זמן רב במקרר לאחר האריזה, נחלקו בזה. י"א כיון שזמן עשייתן היה בפחות מו' חדשים, א"צ להמתין ו' שעות; וי"א כיון דס"ס נתישנו, וגם בתוך האריזה ובתוך המקרר נמשכת פעולת ההתישנות, לכן צריך להמתין ו' שעות.

ד. גבינה הנקראת גבינה אמריקאית, נעשית באופן שמתבשלת הגבינה בתוך תהליך עשייתה, וע"י הבישול נהרגות כל הבקטריות. וא"כ אף באופן ששהתה הגבינה בתוך האריזה יותר מו' חדשים, לא הוי בכלל גבינה קשה, דכיון שכבר התבשלה לא שייך שתתישן ותתקשה.

ה. גבינות ששמים אותן בתוך מקפיא, כיון שהן קפואות לא שייכת בהן פעולת היישון, ולא נשתנתה הגבינה כלל מכמות שהיתה. ולכן בפיצה וכדומה א"צ להמתין ו' שעות, דבתוך המקפיא לא שייך שתתישן הגבינה.

ו. גבינה הנקרא הנקרא פטה, מיישנים אותה בתוך מי מלח, וכיון שהגבינה בתוך משקה ואינה גלויה לאויר העולם, אינה מתקשה כלל ונשארת רכה ממש, לכן י"ל דאין דינה כגבינה קשה.

ז. יש מיעוט גבינות שהן מתישנות ששה חדשים, כמו פרמז'ן וכן הגבינות הבאות מאירופה כמו גבינה שווצרית, צ'דר חריף או אמנטל. גבינות הללו הם קשות מאד, טעמן חריף וחמוץ, וצריך להמתין אחריהן ו' שעות.

ח. בגבינות קשות הנ"ל שצריך להמתין ו' שעות, אם נתרככו ע"י בישול, והן רכות בשעת האכילה, יש מורים שא"צ להמתין ו' שעות, עפ"ד היד יהודה. אך י"ל דכוונת היד יהודה היא דוקא בנתערב בתוך מאכל, וצ"ע.

image_printהדפסת מאמר