הפרדת גביעים בשבת – התכתבות הלכתית

הרב זאב וייטמן
רב תנובה

בשנת תשנ"ו התפרסם ספרו של הרב חנן כהן "בנין שבת – ביאורי סוגיות ובירורי הלכה במלאכות בונה, מכה בפטיש ומחתך בשבת". המחבר כלל בספרו מכתבים, חידושים ופסקים ממשנתו של מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. בפרק כח בספר דן המחבר ב"הפרדת שני כלים מחוברים – הפרדת גביעי לבן בשבת". ושם (באות ג) הביא את דעתו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל "שהדבר פשוט שמותר להפריד את גביעי הלבן בשבת, ואין לזה דמיון לדין שאסור להפריד כוסות ונרות הדבוקים".

להלן מובא מכתב שכתבתי למחבר ובו תמהתי על ה"היתר הפשוט", שהובא בשמו של הרב אויערבך זצ"ל ותשובת הרב המחבר אלי.

ההתכתבות הייתה בשנת תשנ"ח לפני כמעט 23 שנה. במהלך השנים התברר שהדברים אכן נתונים במחלוקת הפוסקים ויש שנוקטים כשיטת הגרש"ז אויערבך ומתירים זאת בפשיטות, ויש הדוגלים בשיטת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאסר זאת מחשש לאיסורי תורה.

מכתבי לרב חנן כהן מחבר הספר
מוצש"ק "כי תצא" אלול תשנ"ח

לכבוד
הרב חנן כהן שליט"א
שלום רב,

ראשית ברצוני להודות לכב' על ששלח את ספרו החשוב "בנין שבת" באמצעות מו"ח ר' יונה עמנואל (שליט"א) זצ"ל. קראתי חלקים ממנו והתרשמתי מאוד מתוכנו, צורתו וסידורו.

בעניין הפרדת גביעי לבן תמהתי מאוד לקרוא מה שהביא בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שאמר לכת"ר שהדבר פשוט להיתר, כשלכאורה רהיטות הסוגיות כפי שערכן כת"ר בטוב טעם ודעת מורה לאיסור, ואיני יודע כיצד ליישב את הדברים. ואף שיודע אני, שגם הגר"ע יוסף נטה להתיר מאותן סיבות שמנה כב', בכל אופן לומר שהדבר פשוט להיתר – קשה עלי מאוד.

בעמ' קפד תמה כב' על מפרשי הרמב"ם (שער המלך, מרכבת המשנה, ועוד) שכתבו שהפרדת כלים מחוברים אסורה רק מדרבנן, שהרי לכאורה הדבר מהווה גמר מלאכת הכלי כמו שקיל אקופי מגלימא או פותח בית הצואר ומאי שנא ממכה על האבן ומנתקה ממקומה וכד'? וגם לאחר דברי כבודו שם עדיין לא ברור החילוק די צורכו, מכיוון שלכאורה אם יחצוב שתי אבנים כאחת, ולאחר ששתי האבנים הופרדו מההר נותר לו להפרידן זו מזו ע"י מכת פטיש אחת יתחייב משום מכה בפטיש מהתורה. ואם אמנם כך, איני רואה חילוק בין מלאכה דאורייתא זו ובין הפרדת גביעי לבן האחד מחברו. והעובדה שניתן אמנם להשתמש בהם גם בעודם מחוברים, ספק אם יש בה בכדי להוות סיבה מספקת לפטור את מפריד הגביעים מידי איסור תורה, שהרי סוף סוף השימוש בכלי לאכילה הינו בהיותו מופרד, ולגבי שימוש זה הווי ההפרדה גמר מלאכה. ואף שניתן למלא את הגביעים בעודם מחוברים ואף ניתן לאכול מהגביע בעודו מחובר, סוף סוף ברור שייעודם הסופי הינו לשימוש בהיותם מופרדים. מה גם שאף באבנים המחוברות ייתכן וניתן להשתמש בעודן מחוברות.

ומה שכתב בעמ' קפו שאינו דומה לאיסור להפריד שתי נרות המחוברים משעת עשייתן, מכיוון שבגביעי לבן נגמרה מלאכתם קודם להפרדתן, ובהפרדתם אינו מתקן מידי לא נהירא כלל, כיוון שלענ"ד פשיטא שגמר מלאכתם הינו רק בהפרדתם לשני גביעים שניתנים לשימוש, והמפעל לא גמר את מלאכתם מכיוון שמשיקולים שונים נוח לו לאורזם, להפיצם ולמוכרם בזוגות, אך מכיוון שהמפעל מודע לכך שגמר המלאכה והיכולת להשתמש בגביעים אלו הינו רק לאחר הפרדתם, הרי שהמפעל מקפיד לחרוץ חריץ בין הגביעים כדי להקל ולאפשר למשתמשים בהם להפרידם בנוחות ובקלות, ולעשות את גמר המלאכה בכוחות עצמם.

כמו"כ לא הבינותי כיצד ניתן לדמות הפרדת גביעים כאלו להסרת מגופה מדובקת לחבית שהדיבוק נעשה אחרי שהכלי היה מוכן מה שאין כן בגביעי לבן מחוברים שמעולם לא הושלמה מלאכתם (והסרת מגופה מדובקת ניתן לכל היותר לדמותה להסרת מכסה האלומיניום המדובק לגביע).

ומה שהביא בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל לחלק בין כלי אחד שעושהו לשניים (כדין כוסות ונרות דבוקים) ובין שני כלים מחוברים שמפרידן (כבנדון דידן), לכאורה, צריך לראייה חזקה כדי להתיר על סמך חילוק כזה, כנגד פשט הרמב"ם שמדבר על שני כלים מחוברים ולא על כלי אחד שעשהו לשניים.

גם מה שחילק להקל בעניין זה הגר"ע אויערבך שליט"א דגביעי לבן הינם כלי גרוע (כחותלות של תמרים) ולכן אינם נחשבים כלל ככלי ולכן לא שייך בו מתקן מנא, איני יודע במה נגרעו גביעים אלו מנרות חרס ומדוע שלא יידונו ככלים גמורים.

ואף שאם המציאות היתה כפי שכתב כת"ר במילואים סימן י' הערה 4 שמחברים את המוצרים לאחר גמר עשייתם – החרשתי, אבל מכיוון שהמציאות הינה שלא גומרים את מלאכתם מלכתחילה, ומעולם לא הפרידו את הגביעים – חוששני שאין הפרדת הגביעים פשוטה להיתר כלל ועיקר, אף שאולי יש מקום ללמד סנגוריא על מי שלא מקפידים בכך.

בתודה ובברכת כתיבה וחתימה טובה
זאב וייטמן

מכתבו של הרב חנן כהן, מחבר בנין שבת
בס"ד, מוצש"ק נצבים ער"ה תשנ"ט

למע"כ הרב הנעלה כש"ת רבי זאב ויטמן שליט"א
העומד על משמר הכשרות במפעל תנובה
אחדשה"ט כראוי,

קיבלתי בליל שב"ק מאת חמיו היקר שליט"א (זצ"ל), את מכתבו החשוב בענין הפרדת גביעי לבן בשבת. באמת שאיני ראוי כלל לחוות דעה בענין זה הנוגע לאלפי רבבות אחב"י מדי שבת בשבתו. אמנם מאחר וכת"ר שאל לברר את דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל, אכתוב לו את אשר זכור וידוע לי בזה.

בשנת תשנ"ג פרסם הגר"י נויבירט (שליט"א) זצ"ל מכתב שאסור להפריד את גביעי הלבן שבת. ואח"כ הגיע הדבר לברור אצל הגרש"ז אויערבך ומסקנתו היתה שמותר להפריד את הגביעים. משום כך פרסם שנית הרב נויבירט מכתב ובו נאמר שלדעת הגרש"ז מותר להפריד הגביעים בשבת (התאריכים המדויקים אינם כעת תח"י; המכתבים פורסמו בעתונות הדתית ובירחון מוריה תשנ"ג).

וכן ידוע לי על רב נוסף (הרב רובין מהר נוף) שפרסם ב"מוריה" שאסור להפריד הגביעים בשבת ולאחר מכן הגרש"ז הביע את דעתו בפניו, שלדעתו מותר להפריד הגביעים. בשנת תשנ"ד כתבתי מאמר בענין "מכה בפטיש ומתקן מנא" ולצורך כך פניתי להגרש"ז לברר את סברתו וטעמו בזה. המובא אצלי בספר הוא אשר שמעתי ממנו, והתרשמותי היתה שלדעתו הדבר מותר בלא פקפוק, ולכן כתבתי בספר בשמו "שהדבר פשוט".

ועיקר סברתו היא, שמכיוון שכך הדרך למכור ולהפיץ את הגביעים כשהם מחוברים, הרי שזה נחשב שכבר נגמרה מלאכתם ומה שאח"כ הלקוח מפריד אותם בבית זה חלק משימוש לצורך האכילה ואין זה נקרא כמי שמתקן איזה פגם בייצור של הגביע. מה שאין כן בכלים המחוברים שהרמב"ם כתב לאיסור, התם אין הדרך למוכרם כשהם מחוברים, ונמצא שע"י ההפרדה הוא מתקן ומשלים את הכלי. ובהזדמנות אחרת אמר לי, שהרמב"ם מדבר על כלים שנעשים יחדיו בתנור וגם דבוקים ומחוברים לגמרי ונראים ככלי אחד מה שאין כן בגביעי לבן שכל כלי ניכר ומיוצר בפנ"ע אלא שרק תפוס ומחובר בשוליים שלמעלה, ובכה"ג ע"י ההפרדה לא נראה כמתקן את הכלי. עכת"ד (בספר לא ציינתי שהסברא הראשונה בשם הגרש"ז וצריך לתקן).

ומה שהבאתי בשם הגר"ע אויערבך שליט"א, כוונתי מכיוון שהדרך לזרוק את גביעי הלבן מיד לאחר השימוש, הרי שהם נידונים כחותלות של תמרים, כמבואר אצלי בספר פרק י"ב באריכות – ול"ד לנרות מחרס שמשתמשים בהם תדיר והם כלים גמורים, וא"כ כשם שאין בחותלות של תמרים "עשיית פתח" (דאיסורו מהתורה) ה"נ אין בו איסור הפרדת כלים (שאיסורו מדרבנן) כיוון שאינו נידון לכלי.

אלו הדברים והסברות ששמעתי מהנ"ל בדין זה וכת"ר אשר יבחר יקרב.

אסיים בברכת שנה טובה וכוח"ט, ושיזכה להאדיר ולשכלל את מערכת הכשרות ויצליח בכל מעשה ידיו.

image_printהדפסת מאמר