הזכיה במבצע תנובה – למי?

הרב יצחק זילברשטיין
רבה של רמת-אלחנן, בני ברק
ראש כולל ״בית דוד״, חולון

 

באחד מבתי המדרש בבני ברק קול התפילה והתורה נשמעים יומם ולילה. הגבאים בנדיבות ליבם, נותנים לרווחת הלומדים והמתפללים שתייה חמה, קפה ותה, וב"ה השיגו נדיב התורם את כל עלות החלב לבית המדרש.

ביום שישי פרשת בשלח, ביקש הגבאי מאחד האברכים שילך לחנות הסמוכה לבית המדרש, ויביא שתים עשרה שקיות חלב. האברך שאל כיצד אשלם, אמר לו הגבאי יש לנו שם כרטסת ותרשום את החלב עבור בית המדרש, שאל אותו האברך איזה חלב לקנות, אמר לו הגבאי, זו מכולת קטנה, ויש שם רק חלב תנובה. תקנה שתים עשרה שקיות של חלב תנובה. אמר האברך לגבאי, אין לי כח לסחוב שתים עשרה שקיות אני אביא רק חמש שקיות, ואם יגמר החלב תשלח אברך אחר שיביא שבע שקיות נוספות. הגבאי הסכים.

באותה תקופה יצאה חברת "תנובה" במסע פרסום ועידוד לקניית מוצריה, ובמסגרת זו שליחי החברה מסיירים בשכונות ומסתובבים ליד החנויות, ומי שנמצא בידו בצאתו מהחנות ממוצרי החברה, מקבל מאה שקל כנגד כל מוצר.

אותו אברך התמזל מזלו, ובדיוק כשיצא מהחנות עצרו אותו שליחי החברה, ושאלו אותו מה יש לך בשקיות, אמר להם חלב של תנובה, כמה חלב יש לך, אמר להם חמש, על המקום הוציאו חמש שטרות של מאה שקל, ואמרו לו קח מאה שקל עבור כל שקית. כשהגיע האברך לבית המדרש וסיפר את הסיפור ללומדים, אמרו לו הלומדים, יש כאן מוסר השכל גדול, הרי אם לא היית מתעצל והיית מביא שתים עשרה שקיות כפי שהתבקשת, היית מרוויח עוד שבע מאות שקל, אך זה כסף קטן, הלימוד מזה שווה הרבה יותר, אדם יגיע לשמים, ויראה כמה משלמים עבור כל מצווה קטנה, ימרוט שערות ראשו, הלא מצוות אלו התגלגלו אצלי בחוצות, ואם הייתי אוספם הייתי יכול להרוויח שכר עצום לאין ערוך.

כעת נשאלה השאלה, למי שייכים חמש מאות השקלים, לתורם של החלב, לבית המדרש, או לשליח שהביא את החלב?

בגמרא במסכת כתובות (דף צח ע"ב) נאמר השולח שליח לקנות לו דבר מה, והמחיר של אותו חפץ קצוב, ובעל החנות נתן מתנה לשליח, חולקים השליח והמשלח במתנה. ונחלקו הראשונים למה חולקים השליח והמשלח, דעת רש"י והרמב"ן שהטעם שחולקים, משום דיש להסתפק למי נתן המוכר, למשלח או לשליח, ולכן מספק חולקים בשווה. דעת הרי"ף והרא"ש שמן הדין היה הכל לשליח, אלא מכיוון דבאה ההנאה להשליח ע"י מעותיו של המשלח, אמרו חז"ל שיחלקו ביניהם את המתנה.

נפקא מינה בין שני הטעמים, כאשר בעל החנות אמר בפירוש שהוא נותן את המתנה לשליח. לדעת רש"י וסיעתיה, המתנה שייכת לשליח, ולדעת הרי"ף וסיעתיה גם באופן זה יחלקו, שהרי השליח קיבל את המתנה בזכות מעותיו של המשלח.

להלכה פסק השו"ע (חו"מ סימן קפג ס"ו) כדעת הרי"ף, ולכן כתב, אם היה השער קצוב וידוע, והוסיפו לשליח במניין או במשקל או במידה, הרי הוא של שניהם, וחולק השליח המתנה עם בעל המעות. לעומת זאת הרמ"א פסק כדעת רש"י: וכתב, אם אמר המוכר בפירוש שנותן לשליח, הכל של השליח.

למעשה כתב הסמ"ע (ס"ק יח) שהעיקר כדעת רש"י מכיוון שהרמב"ן כתב על זה שטעם זה הוא הנכון, ומכל מקום לפעמים לפי ראות הדיין יש לסמוך על הרי"ף וסיעתיה. וכן דעת הקצוה"ח.

לעומת זאת, הש"ך (ס"ק יב) תמה על הרמ"א שכתב בפשיטות שהכל לשליח, שהרי יש הרבה ראשונים שפסקו שחולקים בכל אופן, וכן מבואר בירושלמי (דמאי פ"ו ה"ח) כסברת הרי"ף דהואיל ובא לשליח הנאה ע"י בעל הבית חולקים. וכן הביא בנתיה"מ (חי' ס"ק יג) בשם הט"ז שהעיקר כדעת הרי"ף.

ומעתה יש לדון מי נקרא בעל הממון, בית המדרש, או תורם החלב. מסתבר שבית המדרש הוא נקרא בעל הממון, שאמנם התורם תורם את מוצרי החלב, אך הוא מכניס את הכסף לקופת בית המדרש, כפי שווי החלב, ואינו משלם ישירות לחנות, ובעל המכולת מכיר רק את גבאי בית המדרש וגם אם התורם ישלם, יצטרך בית המדרש לשלם זאת מקופתו, ולכן נראה שלתורם אין זכות על המתנה, ולכן השאלה היא רק האם הכסף שייך לבית המדרש, או לקונה.

ולכאורה לשתי הדעות צריך לחלוק את סכום הזכייה, לדעת השו"ע שהרי שניהם גרמו לה השליח בביצוע הקניה והמשלח בהיותו בעל המעות, וכן לדעת הרמ"א יחלוקו כיון שיש להסתפק למי החברה מזכה את סכום הקניה.

אכן הדעת נוטה שעיקר מטרת החברה היא ליצור דעת קהל לעודד לרכוש את מוצריה, ומסתבר שהפרס מוענק למי שבחר במוצרי החברה, ולכן כיוון שלשליח לא היה אפשרות לקנות חלב אחר, שהרי שלחו לקנות את החלב דווקא בחנות זו, (ששם יש להם כרטיס), ודווקא חלב תנובה כי בחנות הזאת אין חלב מסוג אחר, א"כ השליח משולל בחירה כאן ואינו נחשב כשותף במעשה הקניה, כך שגם לדעת הרי"ף והשו"ע הכל הוא לבעל המעות.

אולם עדיין יש לדון, שהרי בירושלמי (שם) מבואר בטעם שחולקים "תמן על ידי מעותיו של זה והרגליו של זה", ואולי י"ל שגם מזלו של השליח הוא דגרם, כי הרי בידו היה להתעכב עוד דקה, או למהר בדקה, ואז לא היה מוצא את אנשי החברה המסיירים ממקום למקום ללא הודעה מוקדמת, ודווקא ברגע זה, כך שאולי כל הזכייה התגלגלה גם בזכות מזלו של השליח, ולכן עדיין היה מקום לומר שיחלוקו, (גם יש לומר שהשליח זוכה כי לו נתנו את המתנה, והנדון של הראשונים היה למה גם המשלח מקבל חצי). וצ"ע.

לסיכום: לכאורה הכל שייך לבית המדרש, אך אם זה באופן שהשליח מיהר קצת, או שהתעכב קצת, ובזכות זה מצא את אנשי הסיירת, אולי יש מקום לחלק את הפרס שווה בשווה. למעשה התורם וגבאי בית המדרש החליטו שהכסף ישאר ביד השליח, ונראה שיש זכות לגבאי בית המדרש, לתתו, כי על דעת כן מינוהו, ובפרט בכסף שהגיע להם דרך מתנה.

image_printהדפסת מאמר