1

איסור חלב עכו"ם בימינו

הרב עמרם אדרעי
חבר ועדת מהדרין תנובה

 

א. היתר חלב מבהמה טהורה
ב. איסור חלב עכו"ם – מקור האיסור
ג. חומרת איסור חלב עכו"ם ועונשו
ד. טעם איסור חלב עכו"ם
ה. חלב עכו"ם במקום שאין חשש לחלב טמא
ו. חלב עכו"ם ממחלבות תעשייתיות
ז. אבקות החלב

 

א. היתר חלב מבהמה טהורה
התורה התירה לשתות ולאכול חָלָב בהמה וחיה טהורים, וכן את המוצרים המיוצרים ממנו, שכל היוצא מן הטהור – טהור. לעומת זאת, חלב מבעל-חיים טמא או מבעל-חיים טריפה, וכן גבינות הנעשות ממנו, אסורים לאכילה כבשרם, מפני ש"כל מאכל היוצא ממין מן המינין האסורין שלוקין על אכילתן, הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה, כגון חלב בהמה וחיה הטמאים וביצי עוף ודג הטמאים" (רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ג ה"א, וכן נפסק בשו"ע סי' פא סע' א).

 

ב. איסור חלב עכו"ם – מקור האיסור
חלב שחלבו גוי, אף שמדובר בחלב בהמה טהורה, אם אין ישראל רואה את החליבה – אסרוהו חז"ל באכילה, והוא הנקרא "חלב עכו"ם". כך מובא במשנה (ע"ז לה:): "ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו". ובגמרא (שם) מבואר הטעם:

 

"חלב למאי ניחוש לה? אי משום איחלופי, טהור – חיור, טמא – ירוק; ואי משום איערובי, ניקום, דאמר מר: חלב טהור עומד, חלב טמא אינו עומד! אי דקא בעי לגבינה – הכי נמי, הכא במאי עסקינן, דקא בעי ליה לכמכא (מאכל). ונשקול מיניה קלי (מעט) וניקום? כיון דבטהור נמי איכא נסיובי (מי-גבינה) דלא קיימי, ליכא למיקם עלה דמילתא. ואיבעית אימא, אפילו תימא דקבעי ליה לגבינה, איכא דקאי ביני אטפי (נותר חלב טמא בין הגומות שבגבינה).

 

להלכה נפסק בטור ובשו"ע (יו"ד סי' קטו), "חלב (טהור) שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, אסור, שמא עירב בו חלב טמא", לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל (ש"ך סק"א). כמו כן נפסק להלכה (רמ"א שם), שיש לאסור את כל המוצרים המיוצרים מחלב שנחלב ע"י גוי, ובכלל זה גבינות, חמאה, לבן, יוגורט, ושאר מוצרי חלב.

 

במשנה (שם) מבואר שניתן להתיר חלב שנחלב ע"י גוי אם ישראל רואהו בשעת החליבה. אולם הישראל צריך לראות מתחילת החליבה ועד סופה, ולא מספיק שבא באמצע החליבה וראה, ואפילו אין שם דבר טמא (ש"ך סק"ח וט"ז סק"ד). אמנם, אם הגוי חולב מבהמות ישראל בשביל הישראל ברפת שאחורי בית הישראל, ובא הישראל לראות רק לאחר שהגוי חלב כבר מקצת מהבהמות, וראה רק את המשך החליבה, כתב הרמ"א (שם בסע' א): "עכשיו בזמן הזה שאין חלב דבר טמא מצוי כלל – מותר, מיהו אם לא בא שם הישראל עד אחר שנחלבו כולם, הוי כחלב שחלבו עובד כוכבים דאסור אף על פי שאין דבר טמא בעדרו". לכן אין לשתות חלב ומוצריו, אלא בהכשר ובפיקוח מתחילת החליבה.

 

ג. חומרת איסור חלב עכו"ם ועונשו
חז"ל החמירו באיסור חלב שחלבו גוי כמו בכל המאכלות האסורות, וכתבו שאף מי שצריך לשתות חלב ואין לו אלא חלב שחלבו גוי, מחויב לפזר ולהוציא כל ממונו להשיג חלב ישראל ולא להיכשל באיסור חלב גוי, כדין כל האיסורים (עי' דרכ"ת סי' קטו סק"ו, ודעת תורה למהרש"ם או"ח סי' תרנו). וכתב הרמב"ם (הל' מאכ"א פ"ג הט"ו), שהאוכל חלב גוי מכים אותו מכת מרדות ככל איסור דרבנן, ובאו"ה הארוך (דין מה סע' ח) כתב ש"עובר על לא תטוש תורת אמך ופורץ הגדר שעשו רבותינו הקדמונים, ומקל במאמרם שכל דבריהם כגחלי אש".

 

ובערוך השלחן (יו"ד סי' קטו סע' ו) הביא מעשה נורא מעניין חלב גויים, וז"ל: "וליתר שאת אברר לך איך שכל דברי רבותינו הקדושים הם כגחלי אש מה שהתוודה לפני בלב נשבר בהיותי יושב על כסא הוראה בעיר פלונית, שאחד מהבע"ב החשובים דשם היה נוהג היתר בדבר בהיותו חוץ לביתו בעיר הגדולה במדינה, וישב תדיר בשם לעסקיו והוא ועוד אורחים בשתותם חמים בבוקר היו קונים חלב שמן שקורין סמאנ"ט אצל חנווני אינו יהודי, שכנגד אכסניה שלהם. ופעם אחת התחילו לחקור ביניהם מאין לוקח החנווני הקטן הזה כל כך חלב שמן. והלך הוא לחנווני ושאלו, ואמר לו החנווני, אני קונה באטליז של בשר הרבה מוח של הבהמות וממחה אותם עם הרבה חלב ומבשלם ביחד וזה הוא השמנונית. אז נפלו כולם על פניהם על חטאם הגדול שאכלו טרפות ובשר בחלב, והבעה"ב התודה לפני וצעק בקול: כמה גדולים דברי חכמים. ובאמת כך מקובלני שכל גזירת חכמים לבד טעמם הנגלה יש עוד הרבה טעמים כמוסים שלא גילו אותם. והשומע ישא ברכה מאת ה' וישולם גמולו בזה ובבא (ובייחוד שמעתי שבאמריקה יש רבים מהאומות ששותים חלב חזיר מפני שמצויים שם הרבה )עכ"ד.

 

ד. טעם איסור חלב עכו"ם
בטעם איסור חלב עכו"ם כתבו הפוסקים שיש שני עניינים. האחד הוא החשש שמא עירב הגוי חלב טמא, שאסור מדאורייתא, בתוך החלב הטהור; והשני הוא שזו גזירת חכמים, שאסרו כל חלב נכרי משום חשש זה. נחלקו הפוסקים (עי' דרכ"ת סי' קטו סק"ו), האם איסור זה יסודו רק בחשש איסור דאורייתא, שמא עירב בו חלב טמא, או שמא מפאת החשש גזרו חכמים גזרה כללית, האוסרת כל חלב עכו"ם שאין ישראל רואה החליבה, ואם כן מלבד חשש איסור דאורייתא, יש בו גם גזירה דרבנן.

 

הנפקא מינה היא במקום שאין לחשוש שמא הנכרי עירב בו חלב טמא, כגון בעיר שאין בה בהמות טמאות שאין לחוש בה לתערובת חלב טמא: אם נאמר שטעם האיסור הוא רק משום ספק דאורייתא, ממילא במקום שאין דבר לתלות בו את הספק, אין לאסור חלב עכו"ם; אך אם נאמר שטעם האיסור הוא משום גזירת חז"ל, שגזרו ואסרו כל חלב גוי, א"כ מלבד חשש תערובת חלב טמא, יש גזירה דרבנן מפורשת לאסור חלב נכרי, ואף במקום שאין חשש לתערובת חלב טמא מכל מקום אין להתיר חלב עכו"ם כי נשאר עדיין איסור דרבנן.

 

ע"פ הסברא השניה, אף שטעם האיסור לא שייך במקרה זה, כלל הוא שכל מה שגזרו במנין הסנהדרין ואסרו מטעם מסוים, פשטה תקנתם ואין בכוח בי"ד שלאחריהם לבטל דבריהם, אלא אם כן בית דין שני גדול מן הראשון. ועוד כתבו האחרונים, שהטעם להחמיר גם במקום בו אין חשש שמא עירב חלב טמא הוא, שבכל גזירות חז"ל, מלבד הטעם המפורש שנתנו חז"ל לתקנתם, היו להם עוד טעמים רבים כמוסים, שלא רצו לגלותם (ערוה"ש סע' ו), ועל כן אף במקום שטעם חשש חלב טמא לא שייך, שמא יש משאר הטעמים שעדיין שייכים. לכן, אין להתיר חלב גוי בשום מקום, ואף במקום שאין הגויים שותים חלב בהמה טמאה מחמת מיאוס אין להקל באיסור (כ"כ בכה"ח סקט"ז ובדרכ"ת סק"ח).

 

טעם אחר כתב מהר"ש אבוהב בספר הזכרונות. לדעתו, עיקר טעם איסור חלב גוי הוא להרחיק את ישראל ממאכלי הגוים, כמו שאסרו פיתם ובישוליהם, אלא שהקילו במקום שישראל רואה את החליבה (כמו שהקילו באיסור פת עכו"ם, אם השתתף הישראל באפיית הפת), ולכן אפילו בעיר שאין בה חלב טמא אסור לשתות חלב גוי. והביא ראיה לסברתו מהא דתני במתניתין (ע"ז לה:) חלב עכו"ם בהדי פת, שמן ושלקות, שכולם אסורים משום חתנות, ולא תני חלב עכו"ם בסיפא דמתני', בהדי אלו שאיסורם משום חשש תערובת איסור.

 

ובספר תשובות והנהגות להגר"מ שטרנבוך שליט"א (ח"ב סי' שפה) כתב: "ונראה דשורש האיסור הוא שגזרו להתרחק מהם, וגזרו אפילו בחלב שתמיד היה חשש רחוק מאד שעכו"ם יערב, והטעם כדי שנדע ליזהר ולהתרחק מהם מאד, וצריך לחשוש כ"כ כאילו יש שם דבר טמא. ולפ"ז רק בראייה ממש מועיל להתיר החלב, דעצם הראיה זהו מעשה לאפוקי מהחשש, אבל מה שמסתבר שלא מערבים מעצמם לא מועיל, שבלאו הכי מדינא לא היה צריך לחשוש אלא עיקרה רק להתרחק מהם. והגה"ק בעל "דברי חיים" זצ"ל פירש בשם חמיו ה"ברוך טעם", שיש באיסור חלב עכו"ם טעם כמוס, ואולי נתכוין כמ"ש להתרחק מעכו"ם, וחז"ל לא גילו הטעם שאנו מתרחקים כ"כ מהם, ולכן פירשו הטעם רק מפני חשש איסור דבר טמא, מפני שאין לנו לגלות דברים אלו", עכ"ד. ובספר יגדיל תורה להאדמו"ר רמ"מ שניאורסון מליובביץ נבג"מ (סי' קלד) כתב ע"פ סיפור הידוע מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שחלב עכו"ם מעורר ספיקות באמונה וכו', ע"ש.

 

ה. חלב עכו"ם במקום שאין חשש לחלב טמא
למעשה, מצינו כמה מן הפוסקים שמקילים בזה: לדעת הפרי חדש (סוף סק"ו), במקום שאין חשש שהגוי יערב (כגון שאין חלב טמא בעיר או שהחלב הטמא נמכר ביוקר), מותר לכתחילה לשתות חלב עכו"ם. והביא הפר"ח מדברי הרדב"ז, שכתב: "הדבר ברור כי הגבינה נאסרה במנין, אבל לא כן בחלב שחלבו גוי שאסרו אותו משום חשש דבר טמא". וסיים הפרי חדש: "הכלל העולה, דבעיר שלא נמצא שם חלב טמא, או שהיא יותר ביוקר מחלב טהור, מותר לקנות מהעכו"ם חלב שחלבו בלא ראיית ישראל כלל. וכן מצאתי המנהג פשוט פה אמשטירדאם, וכן נהגתי אני גם כן זולת קצת יחידים הנזהרים בזה".

 

אולם להלכה, פוסקים רבים, ובראשם החתם סופר (יו"ד סי' קז), חלקו על הרדב"ז והפרי חדש הנ"ל, ולדעתם הגזירה על חלב עכו"ם היא גזירה כוללת, והיא קיימת אף בעיר שאין בה כלל בהמות טמאות ואין חשש שיערב בה חלב טמא. ועי' בדברי החתם סופר שכתב כי גם הפרי חדש שתה חלב נכרי רק מפני שסמך על מנהג קהילות הספרדים באמסטרדם על פי הרדב"ז, אבל בקהילות אשכנז ודאי שהדבר אסור, ולנוהגים בו איסור יש בזה גם איסור דאורייתא של נדר. וגם בערוך השלחן (שהבאנו לעיל) חיזק את דעת המתנגדים לפרי חדש, עי' בדבריו שם, ובמה שכתב בסוף דבריו: "ובאמת כך מקובלני, שכל גזירת חכמים לבד טעמם הנגלה, יש עוד הרבה טעמים כמוסים, שלא גילו אותם והשומע ישא ברכה מאת ה'" , וכן דעת רוב גדולי האחרונים שאין להקל בזה.

 

כמו כן, גם במקומות שהחלב הטמא יותר יקר מהחלב הטהור, ואין חשש שהגוי יערב בו חלב טמא, אסרו הפוסקים לקנות חלב שחלבו גוי, כיון שלא חילקו חז"ל בגזירתם ואסרו חלב שחלבו גוי בכל אופן.

 

בנוסף, אפילו במקומות שחלב טמא מאוס לגויים ולכן לא מוכרים אותו, ומוכרים רק חלב מבהמה טהורה, אפילו הכי אסור לקנות חלב מהם אם ישראל לא ראה את החליבה. ואין להקל בכל זה אלא אם כן יש מנהג ברור באותו מקום להקל בזה.

 

ו. חלב עכו"ם ממחלבות תעשייתיות
האחרונים דנו בחלב מבע"ח טהורים המשווק בימינו ע"י מחלבות תעשייתיות שיש עליהם פיקוח ממשלתי, האוסר ערבוב חלב טמא בחלב טהור. אם יערבו בעלי המחלבות חלב מבהמה טמאה, הם ייענשו לפי החוק ויסגרו להם את העסק, ובשל כך הם יראים מלערב חלב טמא. האגרות משה (יו"ד ח"א סי' מז) נוטה להקל, וכך הוא כותב: "ובדבר החלב של הקאמפאניעס במדינתנו אשר יש פקוח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם יסגירו את העסק שלהם שלכן ודאי מירתתי מלערב יש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפר"ח משום דהעיקר דידיעה ברורה הוא כראיה ממש", והוכיח זאת הגרמ"פ מכמה סוגיות, ע"ש. עם זאת, הגר"מ פיינשטיין זצ"ל מוסיף שראוי לבעל נפש ולבן תורה להחמיר על עצמם ולשתות רק חלב שנחלב בהשגחת ישראל (אג"מ שם ובסי' מח-מט).

 

י"א שכן משמע מדברי החזו"א (יו"ד סי' מא אות ד), שנראה כאילו דן להתיר חלב שתחת פיקוח ממשלתי, ומשמע מדבריו שהתירו בנוי על יסוד דברי הפר"ח. בדבריו שם הוא מתיר חלב שחלבו גוי "אם אין בכל העיר טמאה", ואף שאיסור חלב עכו"ם הוא גזירת חז"ל, ואף אם נאמר שנאסר במנין, מ"מ לא אסרוהו אלא מחשש חלב טמא, אבל היכא שלא שייך בו החשש לא אסרוהו מעיקרא. ראייתו היא מהא דמבואר בגמ' (ע"ז לה:) שרצו להתיר גבינת עכו"ם מטעם דחלב טמא אינו עומד, ומהאי טעמא נמי יש מתירים חמאת גויים, ואפילו האוסרים לא אסרו אלא מחשש חלב דביני אטפי, ומבואר מזה דהיכא שיש לברר בודאי שאין בו תערובת חלב טמא, לא נכלל בגזירתם מעולם, ולא שייך לאוסרו מטעם דבר הנאסר במנין, כי באופן זה לא גזרו כלל, וא"כ גם במקום שלא נמצא בו בהמה טמאה, י"ל לסברת המתירים דלא נכלל מעולם בגזירתם. ולפ"ז ה"ה בחלב שנחלב ע"י גוי ונעשה ע"י מפעלי חלב תעשייתיים שיש עליהם פקוח ממשלתי, שכיון שהם חוששים לערב חלב טמא, יש להתיר.

 

אמנם, מצינו בדברי הפוסקים כמה דחיות לשיטות אלו. בתשובות והנהגות (ח"א סי' תמא) כתב דאם הקנס הוא דבר מועט, אין להתיר כלל, ו"בלאו הכי היתר זה אין בו ממש היום, שאפילו ימצא שם חלב מעורב יקנסו אותו קנס ממון מועט כנגד הריוח התמידי שיש להם מזה וע"כ לא מירתת, ולא נקרא בזה שמירה".

 

ועוד יש לדחות את דברי החזו"א ע"פ החתם סופר, הסובר שאיסור חלב נכרי הוא גזירה כללית (כמבואר לעיל), ואי לכך אין היתר לשתות אף כשיש פיקוח, כל עוד לא נעשה הפיקוח על ידי יהודי שעומד על גביו

 

בחלקת יעקב (יו"ד סי' לד) כתב כנגד תשובתו של האגרות משה הנ"ל, שאין להקל בשתיית חלב עכו"ם הנמצא תחת פיקוח ממשלתי, היות: א. מוכח מדברי הראשונים כדעת החתם סופר שחלב עכו"ם היא גזירה ואסרו אף במקום שלא כדאי לגוי לערב. ב. מלבד חשש העירוב ישנם טעמים נוספים [כמוסים] כדברי ערוך השלחן הנ"ל. ג. ידיעה ברורה אינה נחשבת לראיה .ד. לא ברור ש"מירתת" מפני הממשלה מהווה היתר בדין חלב עכו"ם, זאת בנוסף לכך שמבחינת המציאות לא ברור שהחברות חוששות כל כך מהפיקוח הממשלתי (ומביא שם מעשה בענין זה, ע"ש).

 

ועוד כתבו פוסקים בדורנו, שכל ההיתר לקנות חלב גוי כשיש פיקוח ממשלתי היה דווקא בימי המצור לאחר המלחמה, שלא אכלו בשר ודגים, ולכן הקילו לחלשים שלא יגיעו לסכנה חלילה ויש שפסקו להחמיר בכל עניין בחלב הנעשה בימינו ע"י מחלבות תעשייתיות של גויים, אף שברור שמקורו מבהמות טהורות, ואין להקל בו, מטעם שחלב עכו"ם אף כשברור שאין בו תערובת חלב טמא (ע"י פיקוח ממשלתי וכנ"ל) הרי הוא אסור במנין הסנהדרין, ושייך לגביו הכלל שכל מה שגזרו חז"ל במנין הסנהדרין ואסרוהו מטעם מסוים ופשטה תקנתם בכל ישראל, אז אפילו בטל הטעם שבשבילו גזרו, מ"מ איסורם במקומו עומד (וכדלעיל), ולכן אין לנו כוח לבטל תקנתם ולהתירו.

 

ז. אבקות החלב
בנוגע לאבקת חלב המיוצרת מחלב שחלבו גוי, כתב החזו"א (יו"ד סי' מא סק"ד)שהיא אסורה כחלב עכו"ם). לעומת זאת, בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' קיג) כתב להקל ולהתיר אם האבקה לא מכילה דבר שיש בו חשש איסור (כשומן מן החי וכדו'), כי אבקות חלב המיוצרות ע"י המפעלים נעשות רק מחלב בהמות טהורות ואינן בכלל גזירת חלב גוי (אך משמע מדבריו שהתיר רק אבקות חלב שנעשו מחלב שיש פיקוח ממשלתי המוודא שהם מבהמות טהורות), וכ"כ פוסקים נוספים. אך למעשה יש להחמיר ולאוסרה כדין חלב שחלבו גוי, שהרי כיום אפשר לייבש חלב טמא כחלב טהור מבלי שניתן להבדיל ביניהם, ואם כן דינה כדין חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, שאסור שמא עירב בו חלב טמא.